בית כנסת – חיבור בין עולם הרוח לעולם המעשה

אחד ממקומות החיבור החשובים בין עולם הרוח לעולם המעשה הוא בית הכנסת. כבר התורה מצווה אותנו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – עצם עשיית המשכן מרכזת את הקשר בינינו לבין הקב"ה במקום מסוים, כאילו משרה את השכינה במקום אחד שהופך להיות מוקד החיבור בין העולם הזה לעולמות עליונים.

אם נתבונן בהלכות הקשורות לבניית בית כנסת נראה בהם כמה יסודות:

1. השוואה לבית המקדש שכן בית הכנסת הוא מקדש מעט.
2. התפילה היא יסוד ועיקר בחיינו ולכן בית הכנסת בנוי באופן שתופס מעמד ומקום מרכזי הן בחיי היחיד והן בחיי הקהילה[1].
3. המקום והמבנה צריכים לאפשר ריכוז מרבי למתפלל.

בדברינו הבאים נלמד כיצד על פי ההלכה יש לבנות את הכניסה לבית הכנסת, ומתוך כך כיצד הכללים הנ"ל מתקיימים בהלכה זו.

פתחי הכניסה

בספר משלי מלמד אותנו שלמה המלך ואומר:

"אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם, לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי". ואחריו "כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'."[2] רב חסדא בגמרא[3] לומד מפסוקים אלו – שלעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת. עיקר הלימוד שלו הוא מלשון הריבוי פתחי = שני פתחים.

דברים אלו ניתן להסביר בכמה אופנים:

1. בתלמוד בבלי מוסבר שמדובר בשיעור של שני פתחים:
   1. רש"י[4] מסביר שמדובר במרחק של כמה מטרים על מנת שלא ישב סמוך לפתח שהישיבה בבית הכנסת לא תראה עליו כמשוי, שממתין לצאת מבית הכנסת בכל רגע.
   1. הטור מביא בשם מהר"ם מרוטנבורק שעליו להכנס פנימה כיון שבעומדו על יד הפתח עלול לראות את הנעשה ברשות הרבים ויוטרד בתפילתו.
   1. התוספות[5] מסבירים שבכניסתו לבית הכנסת לא ימהר להתפלל אלא ישב מעט כדי שתתיישב דעתו. ולומד מכאן שישהה שיעור זמן [הליכה] של שני פתחים.
2. בתלמוד הירושלמי[6] נאמר בפירוש בדברי רב חסדא: "זה שנכנס לבית הכנסת צריך להכנס לפנים משני דלתות. מה טעם ? אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. דלתותי ולא דלתי [שנאמר] מזוזות ולא מזוזת. אם עשה כן [=אם קיים זאת] מה כתיב תמן [=מה כתוב בספר משלי בפסוק שאחריו] כי מוצאי מצא חיים."[7] מכאן שהנכנס בדלתות בכניסתו לבית הכנסת זוכה לחיים.
3. מדרש רבה[8] לומד באופן דומה:

"'אשרי אדם שומע לי' מהו אשרי אדם שומע לי ?

אמר הקב"ה: אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי.

מהו 'לשקוד על דלתותי' ?

אמר הקב"ה: אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם, אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת. 'לשקוד על דלתי' אין כתיב אלא על דלתותי, ב' דלתות ולמה כן ? שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר."

להלכה – השו"ע[9] פסק שצריך להיכנס לבית הכנסת שיעור שני פתחים ויש להחמיר כדעת שלושת הפירושים: שלא יראה כממהר לצאת, שלא יסיח דעתו מהחוץ ושעליו לשהות לפני התפילה.

אולם כניסה לפני בית הכנסת

מתוך מה שלמדנו על חיוב שיהיו לבית הכנסת שני פתחים, קבעו פוסקים רבים שעלינו לבנות מבואה בכניסה לבית הכנסת[10]. נביא את פסקי ההלכה של ארבעה מתוכם[11]:

1. הב"ח[12] כותב בפירוש[13] ש"כל בית כנסת צריך שיעשו עזרה לפני בית הכנסת, כדי שיכנס אדם לפני משתי דלתות דוגמת האולם שהיה לפני ההיכל". בדבריו אלו הוא מדמה את בית הכנסת לבית המקדש. אבל נימוקו קשור דוקא להבדלות מדרכי הגויים, הב"ח מסביר שהקרבה שלנו לאלוקים היא אישית וישירה, בכך שאדם נכנס דרך טרקלין ולא נעצר שם הוא מראה שאנו באים להתפלל ישירות לפני מלך מלכי המלכים[14]. זה שונה ממלך בשר ודם שאצלו קבלת הבקשות היא ע"י שליחים, וכך גם בנויים בתי תיפלה של אומות העולם.
2. המג"א[15] כותב שבגלל דין זה נהגו לבנות אכסדרא לפני בית הכנסת[16].
3. החיד"א[17] מעיר על השו"ע וכותב שיש לחוש לדעת הירושלמי ולבנות את בית הכנסת באופן שהנכנס יעבר דרך שתי דלתות[18].
4. ערוך השולחן[19] כותב שמטעם זה נהגו לעשות בית קודם בית הכנסת כעין בית שער כדי שיכנסו דרך שתי דלתות[20].

הרב ואזנר[21], בהדרכותיו לבניית בית כנסת, כותב שכבר דורות רבים מקובל לעשות חדר קדמי לפני הכניסה לבית הכנסת במטרה להניח שם תפילין[22].

להלכה –  פוסקים מרכזיים, אשכנזים וספרדים, סבורים שבזמן תכנות הבניה לבית כנסת חובה עלינו לתכנן מבואה כדי שכל הנכנס יעבור שתי דלתות.

מהיכן הכניסה למבואה

נושא נוסף עליו עלינו לתת דעתנו הוא כיוון הכניסה למבואה.

לגבי הכניסה לאולם התפילה נפסק בפירוש בשו"ע[23] "אין פותחין פתח בבהכ"נ אלא כנגד הצד שמתפללים בו, … כדי שישתחוו מן הפתח כנגד הארון".

נשאלת השאלה האם נכון לפתוח פתח מול ארון הקודש גם למבואה, בדומה לבית המקדש שם היו כל הפתחים מכוונים זה מול זה[24], או שבענין זה לא נבנה את בית הכנסת בדומה לבית המקדש.

החתם סופר נשאל, על ידי קהילה הבונה בית כנסת חדש, לאיזה צד עליהם להפנות את הפתח החיצוני ? בשאלתם הם מתארים את המציאות שבכל תפוצות ישראל קובעים את הכניסה החיצונה לצד דרום או צפון [בניצב לכניסה לאולם התפילה]. ושואלים אותו:

1. האם זה רק כדי שלא לבנות בדומה לכנסיות ומסגדים ?
2. האם עליהם לבנות כך את בית הכנסת שלהם ?

החתם סופר[25] בתשובתו כותב שלפי ההגיון אפילו את פתח אולם התפילה לא נכון היה לפתוח מול ארון הקודש כדי שהיוצא לא יפנה גבו לארון, אלא שהלכה מפורשת שהפתח צריך להיות מול ארון הקודש וכך נהגו אבל בודאי שאין להרחיב דין זה לפתח האכסדרה שלפני פתח בהכ"נ וכיון דלא מפורש אופן עשיית פתחה, נראה שאינה בכלל מה שכתוב בשו"ע לעשות פתחה אל מול ארון הקודש.

הוא מוסיף ומבאר שלענין בלבול המתפללים על ידי הנעשה בחוץ, לא מספיק שיעור כניסה לתוך בית הכנסת של שמונה טפחים, אלא צריך לבנות בית שער שאינו מכוון עם פתח בהכ"נ, שלא כבבית המקדש שם לא שייך בלבול מסיבות רבות[26]. לענ"ד יש כאן בעיה נוספת והיא  התנהגות של חול אל מול פני ארון הקודש מצד הציבור הנמצא מחוץ לבנין.

לגבי כיוון דלת הפרוזדור – מוסיף החתם סופר שישנה עדיפות מסוימת לפתוח את פתח הפרוזדור בצד דרום וכך יהיו פני הנכנס לצפון וימינו למזרח לפתח בהכ"נ ופונה לימין ונכנס לבהכ"נ דכל פינות שאתה פונה לא תהי' אלא לצד ימין. להלכה מסכם החתם סופר שמנהג הקדמונים שלא לפתוח פתח הפרוזדור מול פתח בית הכנסת וכך הוא פוסק שיש לנהוג בבניית בית כנסת חדש.

בניית הכניסה לבית הכנסת הלכה למעשה

1. יש לבנות את בית הכנסת באופן בו הכניסה למקום התפילה היא מול ארון הקודש כדי שהנכנס יוכל להשתחוות כלפי הארון. ובכל מקרה אין לפתוח פתחים בצד בו נמצא ארון הקודש.
2. יש לבנות מבואה או פרוזדור בכניסה לבית הכנסת כדי להיכנס דרך שני פתחים. מנהג טוב להניח שם תפילין, ובודאי שיש להשאיר שם את כלי החול שלו[27] כגון: תיקים, מטריות, טלפונים ניידים וכד'.
3. את הפתח החיצוני אין לבנות מול ארון הקודש אלא בניצב לפתח הפנימי, בעדיפות לצד דרום.

אם חלילה יתעוררו מריבות עבור זה, ויהיה עשק ושטנה ח"ו, אז יפתחו פתח תקוה לאיזה צד שירצו ולא יתקוטטו ח"ו עבור זה כי גדול השלום. אבל הוא מקווה שעם ה' ישמעו ויאזינו ולא יריבו על כך ויקראו שמו רחובות כי הרחיב וירחיב ה' מקום אלהי ישראל וירום קרנם לרומם בית אלקינו[28].

הרעיון הרוחני כגורם להלכה

למדנו  הלכה אחת וראינו כיצד הרעיונות הרוחניים באים לידי ביטוי בפרטיה:

1. שני הפתחים בכניסה לבית הכנסת מזכירים לנו את הר הבית ובית המקדש:
   1. גם שם יש שער חיצוני להר הבית[29] שלאחריו מגיעים לבית המקדש.
   1. בכניסה לבית המקדש ישנה חצר קדמית הנקרא עזרת נשים[30] לאחר שנכנסים לתוכה יש ממנה שערים נוספים לכניסה למקדש(הגדול בהם נקרא שער ניקנור).
   1. בתוך ההיכל, לפני הכניסה לקודש הקודשים יש להיכנס בפתח האולם, לעבור אותו ורק אחרי פתח נוסף ניתן להגיע לקודש הקודשים.
2. יחסנו לבית הכנסת –
   1. אנו נכנסים עמוק לפנים בתוך בית הכנסת כדי שהתפילה לא תראה כאילו היא עלינו כמשא, או כאילו שאנו מצפים לצאת בכל רגע.
   1. אנו ממתינים אחרי הכניסה למקום התפילה זמן מה שנתיישב בדעתנו.
   1. אנו משתדלים להשאיר את חפצי החול שלנו מחוץ לאולם התפילה.
3. כדי שהריכוז בתפילה לא יופרע –
   1. אנו נכנסים פנימה במטרה שדברים הקורים מחוץ לבית הכנסת לא יסיחו את דעתנו מהתפילה.
   1. אנו מקפידים לבנות את הכניסה החיצונית למבואה שלפני בית הכנסת לא כנגד הפתח הפנימי אלא בניצב לו.

 "לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל"

בא להורות, כי המתפלל בביהכ"נ, עליו לשום ליבו לשני עניינים:

1. בתחילה להסיר מעליו סבל מחשבותיו העמוסות רק בצרכי השעה וחיי החומר בתאותיו, זהו פתח אחד.
2. והשנית, לרומם נפשו אל הצרכים המוסריים – שהם באמת צרכי הכלל כולו. כי צרכי הכלל מתלכדים תמיד עם הצרכים המוסריים. כי חיי הכלל לא יתכנו להיות טובים רק עם הליכות צדק ויראת ה'. 

אח"כ יתפלל, שלא ישים עיקר תפילתו רק צרכי עצמו ועניני החומר,

כי תכלית התפילה להתרומם עליהם

הרב קוק זצ"ל – עין אי"ה מסכת ברכות פרק א, פיסקה צב

---

[1] דוגמאות: נבנה במקום גבוה, כיוון התפילה, בנין גבוה יותר מסביבתו, חלונות ועוד.

[2] משלי ח, לד-לה

[3] ברכות ח.

[4] ברכות ח. ד"ה "שיעור של שני פתחים". הסבר זה משלים את פירושו לפסוק זה בספר משלי: "להכנס ראשון לבית המדרש ולבית הכנסת ולצאת אחרון".

[5] התוספות הזה אינו מופיע בגמרות שלפנינו אלא מצוין בהגהות הב"ח אות ה. דעה זו מובאת ברא"ש ובראשונים נוספים.

[6] ירושלמי ברכות פרק ה הלכה ה.

[7] בשני התלמודים נלמד הדין מאותו פסוק בספר משלי אלא שבתלמוד הירושלמי רב חסדא לומד מהמילה דלתותי ואילו בבלי הוא לומד זאת מהמילה מזוזות. מחילוק זה מבין הב"ח שלדעת הירושלמי יש לעבור שתי דלתות נעולות ואילו לדעת הבבלי צריך שני פתחים החייבים במזוזה וזה כולל את שער החצר.

[8] דברים רבה, פרשת כי תבוא – פרשה ז' אות ב'.

[9] או"ח סימן צ סעיף כ.

[10] הרב קפאח, בפירושו למשנה תורה הלכות תפילה פרק ח הלכה ב, מביא בשם אחד מרבני תימן שכאשר בית הכנסת מוקף בחצר אין צורך במבואה. [יש גם כך גם שני פתחים וגם ריחוק מרשות הרבים]

[11] נושאי כלים של ה'שלחן ערוך'.

[12] הרב יואל סירקיס, חי בלובלין בשנים שכא-ת. בעל הגהות על הש"ס.

[13] או"ח סימן צ.

[14] בדומה לפניה לקב"ה שהיא בגוף שני.

[15] הרב אברהם אבלי, חי בארופה בשנים שצג-תמג.

[16] שם ס"ק לה.

[17] הרב חיים יוסף דוד אזולאי, נולד בירושלים וחי בארצות הים התיכון בשנים תפ"ד-תקס"ו.

[18] סימן קטן ז.

[19] הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, חי באירופה בשנים תקפט-תרסח

[20] ס"ק כד. בס"ק כה הוא מוסיף שאם מקומו קבועליד הפתח ואינו רואה את רה"ר ובבית הכנסת יש מבואה כזו – מותר.

[21] שו"ת שבט הלוי חלק י סימן לג אות ז.

[22]  מצווה לבוא לבית הכנסת בו הוא מתפלל כשתפילין על ראשו, וזה חשוב יותר מאשר להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת [מ"ב ס"ק מז]. נכון יותר לחלוץ תפילין מחוץ לבית הכנסת ולפחות שלא לחלוץ אותם מול ארון הקודש. [הר צבי או"ח א ג].

[23] שו"ע או"ח סימן קן סעיף ה, הפוסק ע"פ התוספתא.

[24] ע"פ מסכת מידות פרק ב משניות ב-ד.

[25] שו"ת חת"ס או"ח סימן כז. תשובה שניתנה בהונגריה לפני כמעט 200 שנה.

[26] בבית המקדש פניו תמיד למערב, יש שם פרוכת לצניעות ולא ניתן להביט לחוץ הן מפני גובה ההר ואין בגלל המזבח החיצון.

[27] בשו"ע סימן קנא סעיף ו כותב שמותר להיכנס לבית הכנסת במקלו ובתרמילו ובאפונדתו, אלא שפוסקים רבים כותבים שמחמיר תבוא עליו ברכה ויש האוסרים כמו ה"בן איש חי" ומתירים רק לזקן וחולה להכנס במקלו לשם. 

[28] שו"ת חת"ס שם – סיום התשובה.

[29] להר הבית, למרות שהוא נראה כחצר המקדש,  יש קדושה משלו. גם לשם אסור להיכנס בנעלים ועם מעותיו, אפונדתו וכד'.

[30] השם "עזרת נשים" ניתן לרחבה זו בגלל שבחג הסוכות נבנתה שם בקומה שניה גזוזטרא להפרדה בין נשים לאנשים בזמן שמחת בית השואבה.

טיול גברים תשפ"א – סיום מסכת יומא בדף היומי אחרי הביקור בהרי נפתלי

הבוקר לומדי הדף היומי זוכים לסיים את מסכת יומא, וכולנו משתתפים איתם.

מרבית המסכת עוסקת בעבודת יום הכיפורים בבית המקדש, ואין ספק שתפילת מוסף של יום הכיפורים תראה אחרת בעיני כל מי שלמד את המסכת.

הכהן הגדול נושא על ליבו את כל ישראל. וביום הכיפורים הוא שליח לכפר על עוונות כל ישראל. בנוסף, כמו במשך כל השנה, הוא מתפלל על כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם.

אתמול זכיתם להיות בנחלת שבט נפתלי, נחלה הנמשכת צפונה, לפחות עד נהר הליטני. ממרכז הנחלה צפיתם לנוף היפה של חלקי הנחלה שבתוך מדינת לבנון. שם התקיימו בנו הדברים עליהם נקרא בתורה בשבת הקרובה "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם."

הנוף היפה של ארץ הלבנון מטעה ביחס למה שקורה מתחת לפני השטח – הארץ אשר לא הורשנו אותה הפכה לנו ל'בוץ לבנוני'. ואנו בורחים מפניו ולא מבינים שבמעשינו אנו מביאים עלינו צרה זו, בכך שאין אנו יורשים את הארץ הזו.

עד לפני מאה שנה, בתקופת שלטון התורכים, לא היה כאן גבול. הגבול המלאכותי נוצר בהסכם בין האנגלים לצרפתים על חלוקת האזור. ישוב יהודי לא היה אז מצידו הלבנוני של הגבול וכך נקבע גבול על פי שירטוט במפה. האנגלים ביצעו בו תיקונים קטנים כדי להקל על התנועה ועל השמירה. אנו, העם היהודי ומדינת ישראל לא התענינו בנחלת אבותינו זו, וכך למרות שפעמיים היתה בידינו, נסוגנו ממנה בלי ליישב ולהוריש אותה כציווי הקב"ה בפרשה.

הכהן הגדול המתפלל ביום הכיפורים על עם ישראל, כולל גם יושבי חבלים רחוקים ובודאי את יושבי ארץ הלבנון לכשניישב אותה.

יהי רצון שנזכה להשיבה שופטינו כבראשונה, שנדע להכיר ולהוקיר את מתנות ה' לנו, ונשוב לנסות להתיישב בכל מקום שנוכל בארץ ישראל, לבלתי עזבנו אותה לאומות אחרות.

המשך לימוד נעים במסכת סוכה

והמשך טיול נעים בארצנו הקדושה

שבת שלום

דוד לוי

רב הישוב