אילנות ו"אבות"
במשנה במסכת אבות אומר רבי שמעון: "המהלך בדרך יחידי ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר: מה נאה אילן זה, ומה נאה ניר זה, כאילו מתחייב בנפשו".
ניתן לפרש משנה זו על ביטול תורה, הסחת הדעת מתורה ואפילו על האיסור לעסוק בשיחה בטילה במקום לימוד תורה.
כמה קושיות על פירושים אלו:
- הקב"ה ברא אילנות נאים להנות בהם בני אדם, ואף נתקנה לכך ברכה מיוחדת. התבוננות בבריאה ובגדלותה מביאה אותנו להכרה בגדלות הבורא. בהמשך הפרק אנו לומדים מהעצים, פירותיהם ושורשיהם כיצד צריך להיות היחס בין מעשיו של האדם לחוכמתו.
- המשנה הבאה בפרקנו עוסקת במי ששוכח דבר ממשנתו ומסכמת שאדם מתחייב בנפשו רק אם ישב ויסיר את דברי התורה מליבו, ולא אם שכח דבר ממשנתו, ק"ו שהסחת דעת קלה, להתבונן בנוי העולם אינה סיבה להתחייב בנפשו.
- רבי שמעון, שמפיו נשמעה משנה זו, חרד מאוד לביטול תורה, ואף מסר נפשו על לימוד התורה. גם הוא, כאשר הוא יוצא מהמערה בפעם השנייה, לאחר 13 שנה, ורואה יהודי רץ ובידיו שתי אגודות הדסים, מפסיק ממשנתו ושואל. האם שיחה זו אינה יציאה מלימוד תורה ?
ניתן לפרש את משנתנו באופן אחר:
אדם מהלך בדרך ואומר מה תועלת באילן זה?, מה תועלת בניר זה? אדם כזה מתחייב בנפשו. כל מה שברא הקב"ה, ברא לתועלת ולהיטיב, ואדם זה הרואה באילן- הנותן פירותיו לאחר זמן רב, או בניר המצמיח תבואה לאחר חדשים אחדים, דבר מיותר חסר תועלת, הרי שגם הוא עצמו אינו זוכה לפירות.
הגמרא, ומדרשי חז"ל רבים, מתארים את נטיעת האילנות כהשקעה לדורות הבאים, כאמונה בעתיד טוב וכרצון להיטיב לדורות הבאים. האילן הנאה מלמד על בריאות חברתית תרבותית ואולי אף מגביר בקרב המפסיק ממשנתו את התחושה שלימוד התורה שלו הוא חלק משרשרת דורות, שאבותיו למדו ופתחו את התורה, הוא אוכל פירותיהם, ואת פירות תורתו ינחיל לבניו שיבואו אחריו.
בהמשך הפרק מופיע האילן כמשל. שם מתוארים שני סוגי אנשים:
חוכמתו מרובה ממעשיו- דומה לאילן שענפיו מרובים, שורשיו מועטים, ורוח באה עוקרתו והופכתו על פניו.
מעשיו מרובים מחוכמתו- דומה לאילן שענפיו מועטים ושורשיו מרובים, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזים אותו ממקומו.
ממשניות אלו ניתן לראות שההתבוננות באילן היא חלק מלימוד ההתנהגות בעולם. מכאן נראה את הדרך הישרה שיבור לו האדם: דרך של עשיה מרובה, של לימוד לא רק לעצמו, ושאיפה לגדל פירות נאים גם לדורות הבאים.