מלאכה בקרקע

עיקר מצוות שמיטה היא שהקרקע לא תעבד בשנת השמיטה[1]. החל מראש השנה אסורה כל עבודת הקרקע בשמיטה.

מהתורה אסורות זריעה וקצירה, זמירה ובצירה, וכן חרישה[2]. נטיעה היא בכלל זריעה ואסורה.

כל שאר המלאכות בקרקע אסורות בשנת השמיטה מדרבנן.

העבודות היחידות המותרות באילן הן אלו שנועדו לקיים את האילן על מנת שלא ימות. אם לצורך כך אם נאלצים לעשות מלאכות שאסורות מהתורה, יש לעשותם בשינוי[3].

בעצי פרי, לדעת החזו"א ניתן להקל ולעשות מלאכות דרבנן[4] כדי שהעץ יתן את תנובתו כרגיל (ולא רק לקיים את העץ שלא ימות).

קדושת שביעית

ירקות – כל הנלקט החל מ ג' תשרי תשפ"א יז בו קדושת שביעית ומותר[5] לאכלו. אך לא לזרוק ירקות אלו.

כמובן שיש להקפיד על קדושת שביעית גם על גידולי גינה ביתיים.

פירות – הנקטפים בזמן זה של השנה אין בהם קדושת שביעית.

הפירות שיגדלו אחרי טו בשבט, הם יהיו קדושים בקדושת שביעית.

פרט לאתרוג שהולך לפי לקיטה, ויש נוהגים כך בהדרים אחרים.

לצרכן

מומלץ לקנות תוצרת ירקות (ובהמשך השנה גם פירות) רק בחנויות של אוצר הארץ. החל מראש השנה 'שפע אסרף' ישמש כסניף של 'אוצר הארץ'[6]. ובפירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית הוא 'תחנת חלוקה'[7] של 'אוצר בית הדין' בראשות גדולי רבני הדור.

בברכת שנה טובה

דוד לוי –         רב הישוב

[1] לא ע"י יהודי ולא ע"י נוכרי

[2] לדעת רוב הפוסקים חרישה אסורה מהתורה.

[3] או על ידי נוכרי.

[4] בנוסף לכך הוא מקל בזמירה שאינה של כרם כדעה הסוברות שהיא אסורה מדרבנן.

[5] ולדעת הרמב"ן זו מקיים באכילה זו מצוות עשה מהתורה.

[6] הוא התחייב לקבל פירות וירקות רק מהם

[7] השאיפה היא לחלק אותם באריזות קבועות ללא שקילה. אם כך יעשה, תתווסף עלות האריזה למחיר הירקות והפירות.

מכירת חמץ

מהתורה לא רק אסור לאכול חמץ בפסח אלא יש גם איסור של 'בל יראה ובל ימצא'. איסור השארת החמץ הוא רק לגבי חמץ שלך כפי שדרשו חכמים 'שלך אין אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים'.

איסור החמץ הוא איסור הנאה ולכן בזמן איסור החמץ, החל מערב פסח אחר חצות, לא ניתן למכור או לתת במתנה להאכיל לבעלי חיים וכד'.

מכאן שאיסור החמץ הוא רק על חמץ שברשות היהודי, הרי שאם מכר את חמצו לגוי הוא אינו שום איסור – החמץ אינו שלו. כמובן שהכוונה שהוא מכר אותו לפני זמן איסורו.

חמץ שעבר עליו הפסח – חכמים[1] אסרו גם לאחר הפסח את החמץ שהיה ברשות יהודי במשך החג. איסור זה הוא איסור הנאה לתמיד, גם לו וגם לאחרים. לכן חמץ כזה יש להשמידו כאשר מוצאים אותו לאחר החג.

מכירת חמץ לפני זמן איסורו

כבר במסכת פסחים[2] מוזכר הנוהג למכור לגוי חמץ של יהודי אחר שנמצא אצלך ואין אתה יכול להחזירו. זהו מדין 'השבת אבידה', שכן בעל החמץ יפסיד את ערכו אם הוא לא ימכר לפני זמן איסורו.

מכירת חמץ מתוך מחשבה שאולי יחזור ליהודי אחרי החג, מוזכרת בתוספתא[3] "ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה". אפשרות זו היא רק למצב נדיר בו היהודי 'נתקע' על הספינה, ויזדקק לחמץ אחרי החג, בהמשך ההפלגה. ניתן להסביר תוספתא זו גם במצב בו ליהודי יש חמץ ביבשה ואין לו גישה לבערו לפני החג. גם כאן החמץ ניתן לנכרי במתנה גמורה ואין הוא חייב להחזירו ליהודי אחרי החג.

בשולחן ערוך[4] מובא דין מכירת חמץ לנכרי בתנאי שהחמץ יועבר לרשות הנכרי באופן ממשי.

לפני כמה מאות שנים, בארצות אירופה, יהודים התפרנסו ממכירת יין שרף, שהוא חמץ גמור. התעורר השאלה כאשר זה היה כמעט כל רכושו, ואם  יאבד אותו עלול להימצא ללא פרנסה ולאבד את הזיכיון שקיבל מהפריץ למכור את היי"ש. בכמויות כאלו לא ניתן היה להוציא את החמץ מרשות היהודי ולכן החמץ נסגר במחסן שהושכר לנכרי והמכירה היתה בשטר, בלי להעבירו למקום אחר. המכירה לנכרי היא מורכבת ולכן הונהג שהמכירה תעשה באמצעות הרב.

בדורות האחרונים נוהגים שבעלי החמץ מייפים את כוחו של הרב למכור עבורם את החמץ שלהם לנכרי.

אין מצות מכירת חמץ

מובן שאין שום מצוה או חובה למכור חמץ. זה פתרון דחוק לסוחרים שאינם מצליחים לגמור את החמץ שברשותם, ולמקרים בהם אנו חוששים שהפקר החמץ איננו בלב שלם.

עיקר המצוה, למי שנשאר לו חמץ בערב פסח, הוא לבער את החמץ בשריפה וכד'.

למעשה

בימינו מכירת החמץ נעשית ע"י יפוי כח לרב למכור את החמץ שלנו. המכירה צריכה להיות מכירה גמורה בלב שלם כאשר המוכר יודע שיתכן ולא יקבל את החמץ בחזרה, אלא את תמורתו הכספית.

יש לרשום פרטים ברורים, בכתב ברור, כדי שהנכרי יוכל לבוא לקחת את החמץ שלו. לצורך זה יש לרשום כתובת מגורים מלאה וברורה וראוי להוסיף מספר טלפון נייד וזמין.

יפויי הכח צריך להיות חתום ע"י הבעלים, או מורשי החתימה.

אין לייפות רבנים שונים למכור את אותו החמץ. העושה כן מראה שאין הוא מתייחס לכך ברצינות הראויה ויתכן שאין מכירתו מועילה כלל.

יפויי כח למכירת חמץ באינרנט – היא תופסת כמו כל קנין אחר באינטרנט. יש למכירה זו כמה חסרונות:

1. יש אנשים שאינם מבצעים קניות דרך האינטרנט.
2. גמירות דעת –כיון שאין אדם נותן פרטי אשראי במכירה כזו, הוא אינו שוקל בכובד ראש את שליחת הטופס.
3. במקרים רבים המוכר אינו מקבל אישור על מכירה זו, לכן איננה מומלצת לסוחרים הזקוקים לכך.

אחרי חג הפסח – המכירה היא מכירה גמורה ואינה פוקעת לעולם. אחרי החג, אם הנכרי רוצה, הוא יכול, למכור לנו את החמץ בחזרה. עד שלא יעשה זאת – החמץ שלו והמשתמש בו ללא רשותו הרי הוא גזלן. 

פסח כשר ושמח

דוד      לוי

רב הישוב

בכל יום ראשון לאחר תפילת ערבית מתקיים כאן לימוד הלכה קצר במשך כרבע שעה.

[1] רבי יהודה סובר שזהו איסור תורה.

[2] בדף יג.

[3] תוספתא פסחים פרק ב הלכה יב.

[4] אורח חיים הלכות פסח סימן תמח סעיף ג וזה לשונו: "אם מכרו או נתנו לאינו יהודי שמחוץ לבית קודם הפסח, אע"פ שהישראל מכרו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו, מותר. ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט אבל מתנה על מנת להחזיר לא מהני".

אחת מברכות השבח וההודאה היא ברכת הלבנה.

הרואה לבנה בחידושה, כלומר אחרי שחזרה ונראתה בתחילת החודש, צריך לברך ברכת הלבנה. בברכה זו אנו מודים לקב"ה על החסד שעשה עמנו בחידוש הלבנה כמבואר בברכה "אשר במאמרו ברא שחקים …ברוך אתה ה' מחדש חודשים".

בשו"ע כתוב שלכתחילה יש לברך ב"מוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים".

הרמ"א בהגהותיו מוסיף כמה דברים ובהם:

• כאשר מקדשים את הלבנה ביום חול יש ללבוש בגדים נאים.
• אין מקדשים הלבנה קודם ט' באב.

כבר התפשט המנהג לקדש את הלבנה במוצאי הצום, ובפרט שהשנה, תשע"ח,  במוצאי שבת נחמו, יחלוף כבר זמן קידוש לבנה ולא ניתן יהיה לברך ברכת הלבנה בחודש זה.

המדקדקים במצוות לפני שמברכים ברכת הלבנה:

1. אוכלים או שותים, כדי שלא יברכו בצום.
2. נועלים נעלי עור.
3. לובשים בגדים נאים.

מי שחושש שעלול לשכוח לברך בימים הקרובים – לא ימתין אלא יברך במוצאי הצום.

מי שיכול לטעום מעט או לנעול נעלי עור קודם לברכה – תבוא עליו ברכה.

בעזרת השם בשנה הבאה מועד זה יהפוך לששון ולשמחה

דוד לוי

רב הישוב

בס"ד

מאבני ההלכה- ט' באב שחל במוצאי שבת

תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת צריך להפסיק לאכול מבעוד יום, לפני שקיעת החמה. אולם כל דיני אבלות אינם חלים אלא עם הלילה ולכן ישאר בבגדי שבת וכדו' עד לאחר צאת השבת.

איסור הכנה מקודש לחול

כל עניין האבלות שייך רק לימות החול ולכן:

1. אין להכין או להביא בשבת לבית הכנסת ספרי קינות, נעלים לתשעה באב.
2. אין לחלוץ את נעלי השבת לפני צאתה.
3. אין להחליף את בגדי השבת.

פעולות אלו ואחרות מותרות רק לאחר שיצאה השבת- עבר הזמן הכתוב בלוח, ולאחר שהאדם בירך- ברוך המבדיל בין קודש לחול.

הדרך העדיפה היא לאחר את תפילת ערבית של מוצאי שבת לפחות בחצי שעה. כל אחד יברך "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בביתו ורק אח"כ ילבש בגדי חול, יחלוץ את נעליו וילך לבית הכנסת.

הבדלה

לאחר שעת צאת השבת- יברך "ברוך המבדיל בין קודש לחול.."

בתפילת ערבית- אומרים "אתה חוננתנו".

לפני אמירת קינות- מדליקים אבוקה ומברכים "בורא מאורי האש"

במוצאי הצום- מבדיל על כוס יין ללא נר וללא בשמים, וכמובן ישתה את היין.

מי שאוכל ביום הצום

ילד קטן- אינו חייב בהבדלה.

ילד גדול (מגיל 7-9)- רצוי שיבדיל בעצמו על כוס בירה.

מבוגר חולה- לפני האוכל יבדיל לעצמו על כוס בירה ויכול להוציא ידי חובה אחרים שצמים.

צום החמישי יהפך לנו לששון ולשמחה

דוד לוי

רב הישוב

לשאלות ניתן לפנות, כתמיד, 098987548  053-2206952

www.rav-hefetz.co.il