ערב החג:

• הנוהגות להדליק נרות שעווה בפמוטים, צריכות לפני כניסת החג להדביק נרות לערב השני.
• נשים העתידות לטבול בליל החג השני יתייעצו עם הבלנית כיצד להתכונן לטבילה.

ליל החג:

מעשינו בראש השנה הם בבחינת התחלה וסימן טוב לכל השנה. לכן:

• בליל החג יבוא לביתו בשמחה ויזהר מאד שלא לכעוס ולא להקפיד אפילו בלב.
• לאחר הקידוש נהגו ישראל להביא לשולחן מיני מאכלים לסימן טוב.

• עדיף לברך קודם "המוציא", לאכול כזית פת ולאחר מכן להביא מאכלים אלו לשולחן ויברך על אחד הפירות (תמר) בורא פרי העץ.
• אפשר להקדים אמירת "יהי רצון" לברכת "בורא פרי העץ", ואפשר גם לברך בורא פרי העץ, לאכול מעט ואח"כ לומר "יהי רצון".
• בסעודה ישתדל ללמוד משניות מסכת ראש השנה ומכל מקום ירבה בדברי תורה.

תקיעת שופר:

• מצוה מהתורה לשמוע בראש השנה קול שופר שנאמר "יום תרועה יהיה לכם".
• כאשר ראש השנה חל בשבת גזרו רבנן שלא לתקוע בשופר. חכמים ביטלו בכך מצווה מהתורה כיון שחששו שמא ילך אדם ללמוד לתקוע בר"ה, ויעביר את השופר ד' אמות ברשות הרבים.
• בשבת השופר הוא מוקצה ואין לטלטלו כלל.
• קודם שיתקע או ישמע תקיעות יברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו".
• נשים אינן חייבות במצות שופר ומשתדלות לבוא לבית הכנסת. וכבר נהגו הנשים לשמוע קול שופר, ומנהג זה שקבלו על עצמן דומה לנדר.
• אמא המטופלת בילדים עדיף שתשמור עליהם בבית ולא תביאם לבית הכנסת, כדי שלא יפריעו בשעת התפילה. לפיכך, לאחר התפילה תוקעים לנשים בנפרד שלושים 'קולות'. לגבי הברכות בתקיעות אלו נהגו שאחת הנשים האשכנזיות תברך ותוציא את חברותיה.

מנהג "תשליך":

• בכל שנה נהוג ללכת ביום ראשון של ראש השנה, אחרי תפילת מנחה, אל שפת הים או בור מים, ולומר שם "תשליך".

השנה שיו"ט ראשון של ראש השנה חל בשבת, האשכנזים נוהגים לדחות מנהג זה ליום שני של ראש השנה. במקום בו התשליך נעשה בתוך ה'עירוב', כמו אצלנו, הספרדים נוהגים שלא לדחות 'סדר תשליך' ליום השני של ראש השנה. {הרוצים ללכת ל'תשליך' ל'בור' יעשו זאת אך ורק ביום השני של ראש השנה.}

• נשים האומרות "תשליך" יש להן שכר והעיקר שכולם יזהרו בגדרי הצניעות.

שני ימי החג:

• אין מכינים מיום ראשון ליום שני של ראש השנה, ולכן אסור להכין, לבשל, לערוך את שולחן, להדיח כלים, להדליק נרות וכד' ליום השני של ראש השנה לפני צאת השבת.
• הדלקת הנרות בלילה השני של החג תעשה ע"י העברת אש מנר שהודלק לפני כניסת החג, לנרות שמן, לנרות שהודבקו בפמוטים לפני כניסת החג, או לנרות ללא הדבקה – נרונים או כוסיות שמן.
• את הגפרור תניח המדליקה כך שיכבה מאליו.
• ביום השני מברכים על הדלקת הנרות "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו" כמו ביום הראשון. אם יש בבית בגד או פרי חדש, מומלץ שתלבש או תניחהו לפניה בזמן ברכת "שהחיינו".
• מי שלא התפללה תפילת ערבית, או לא הזכירה בתפילתה "ותודיענו", אסור לה לשעות מלאכה האסורה בשבת, לפני שתאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
• בליל שני של ראש השנה מוסיפים בתפילת שמונה עשרה "ותודיענו" להבדיל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב.
• בקידוש ליל שני של ראש השנה, יש להתבונן לאור הנרות, כמו בהבדלה, ולהוסיף ברכת "בורא מאורי האש", ולאחריה ברכת "המבדיל בין קודש לקודש".

מוצאי החג:

• במוצאי החג מבדילים על היין ואומרים רק ברכת 'הגפן' ו"המבדיל בין קודש לחול".

"אכלו משמנים, ושתו ממתקים, ושילחו מנות לאין נכון לו

 כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח, ט)

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה

תכלה שנה וקיללותיה, תחל שנה וברכותיה

לכל תושבי הישוב

ולכל ישראל

דוד לוי

רב הישוב

להורי הילדים בגני הילדים שלום וברכה ושנה טובה,

בהלכה נפסק שכאשר הילד לומד לדבר – על אביו ללמדו תורה. "ללמדו" כתוב כאן ולא רק לחבב עליו תורה. ללמד תורה לילד, באופן שגם יבין וגם יזכור, הוא דבר קשה ביותר ומעטים מצליחים לעשותו, למרות שכולנו חייבים בו.

אנו שולחים את ילדינו לגן כדי ללמוד דברים רבים ושונים, ובוודאי אנו רוצים שילמד גם תורה.

יותר מעשרים שנה הרב ניסים מלמד תוכנית זו ומצליח לא רק להאהיב את התורה על ילדינו, אלא גם ללמד אותם בגישה נכונה שנשארת חרוטה בנפשם לכל חייהם. אנו מעריכים ומודים לו על כך. לאחרונה הרב ניסים הודיע על פרישה מסיבות אישיות.

בשנה שעברה, עם גידול מספר הגנים בישוב, נוסף הרב ישראל מאיר סבן, שלימד בגן חובה. הוא ימשיך ללמד גם השנה.

בנוסף יילמד הרב אלעד ציון בארבעה גנים (מתוך שבעה).

כיון, שלצערנו, טרם נמצאו מלמדים נוספים, בגנים הצעירים (גיל 3) נתחיל רק אחרי החגים, בתקווה שעד אז יימצא מלמד מתאים.

הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, הדריך אותנו כיצד לגשת ללימוד התורה בכלל ובגני גיל 3-6 בפרט.

בגישה זו מלמדים גם היום בתלמוד תורה מורשה בירושלים ובעוד תלמודי תורה רבים ברחבי הארץ. פעם בשבועיים מתקיימת השתלמות למלמדים מכל הארץ. המלמדים שלנו משתתפים בתוכנית.

בגנים בישוב קיימת תוכנית שיטתית ומובנית, ללימוד חומש בראשית בגישה זו. 

העקרונות שקבענו:

לימוד התורה יהיה מתוך יחס נכון לאבות האומה ולהתפתחותה, כפי שהקב"ה כתב בספר בראשית.

הלימוד יתקיים רוב ימות השבוע – לפחות ארבעה ימים בשבוע.

התוכנית מתקיימת מתחילת השנה ועד סופה, במשך כל הימים בהם הגן פעיל.

ההדרכה לרבנים נעשית על ידי. בנוסף הם משתתפים בקביעות ב'בית מדרש למלמדים' בירושלים, שם מעמיקים בנושאים אותם הם מלמדים.

נזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה

דוד                לוי

רב הישוב

נכתב לכבוד טיול גברים קיץ תשפ"ג

בעומדנו בבקעת ארבל אנו נזכרים במעשה של ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא שהיו מהלכין בבקעת ארבל בעת הזריחה, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: 'בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קמעא קמעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא "כי אשב בחושך ה' אור לי"'. המהר"ל למד מכאן שהגאולה מגיעה בקפיצות. הגר"א ותלמידיו מציינים שזה תהליך בו שותפים גם בני האדם, וכדרכו של עולם יש בו גם עליות וירידות, כשם שההולכים בדרך נתקלים באבנים ובמכשולים, לעיתים יש גם נסיגות קטנות.

שני תנאים אלו מתאפיינים בפעולות המביאות את הברכה והגאולה.

על פעלו של רבי חייא בחינוך הילדים אמר רבי יהודה הנשיא:  'כמה גדולים מעשי חייא, שפעל שלא תשתכח תורה מישראל', בהגדלת לימוד התורה. גם את ההכנות ללימוד תורה הוא הכין מתוך קדושה.

בדבריו של ר' שמעון בן חלפתא בחר רבי לחתום את ששת סדרי המשנה: "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".

הרב זצ"ל מסביר כיצד נלמד מאור החשמונאים בדרך לשלום של שלמות

בפתגמו לחודש כסלו (תרע"ד) הוא כותב:

"הברק האלוהי שבנשמת החשמונאים נתפוצץ לניצוצות.
כשיתקבצו לאבוקה אחת, – ישוב להיגלות."

הברק הבריק בנשמות החשמונאים בימי מתתיהו ובניו, כאשר בקנאתם לשם ה', שחררו את ישראל מיד זרים והביאו לעצמאות מדינית ודתית.

בדורות שאחריהם, צאצאיהם שינו שמם לשמות יונים, הלכו אחר תרבות יון ונלחמו זה בזה מלחמות אחים. רבים עזבו את מורשת אביהם שקרא: 'מי לה' אלי'.

הרב מסביר שהאור שלהם ישוב להגלות כאשר תהיה אבוקה אחת. אבוקה מורכבת מגוונים רבים ושונים אשר מתלכדים יחדיו, כשם שבחנוכה אנו מדליקים נרות אבל מברכים בלשון יחיד נר של חנוכה. השלום האמיתי הוא כאשר לכל השיטות והדעות מתברר מקומם, לכל דעה יש מקום ובריבוי הדעות הן משלימות זו את זו וכך מגיע השלום. בהתאחד הדעות השונות למטרה אחת, נוצרת השלימות. ריבוי הגוונים / הדעות הוא המביא לידי שלמות אמיתית – שלום.

מדוע דווקא בקעת ארבל ?

בית מדרשם, של תנאים אלו, היה בטבריה ובבקעת ארבל סמוכה לטבריה. גם בקעת גינוסר קרובה, האם יש משהו מיוחד בבקעת ארבל לשם יצאו ?.

מצוק הארבל הוא מקום בו התרחשו קרבות עזים. הר שבמערותיו התחבאו משפחות לוחמים עם תקווה לשנות מציאות – להיות עם חופשי בארצו.

האחד בימי החשמונאים כאשר בכחידס, היווני, מדכא שם את מרד צאצאי החשמונאים בדרכו לירושלים.

השני בימי הורדוס אשר דיכא באכזריות את מרד החשמונאים שם.

הורדוס, כזכור, הומלך ע"י הרומאים כאשר העם מפולג במאבקים ומלחמות אחים. הוא עצמו היה בן גרים מדרום יהודה. הוא העריץ את תרבותם החומרית והרוחנית והשליט אותה ביד חזקה. באותה תקופה נלחמו בו צאצאי החשמונאים התומכים בעצמאות רוחנית. במסגרת המרד הם התחבאו במערות שבהר הארבל, שם הוא טבח בהם באכזריות.

סופה של מלכות החשמונאים בהכנסת תרבות יון-רומי ובמלחמות אחים. מטרת אביהם ובניו שקראו מי לה' אלי, נשכחה מזמן.

בעת החדשה

תלמידי הגר"א באו לארץ במטרה לקרב את הגאולה, על ידי יישוב הארץ בתקוה להגיע לעצמאות.

התיישבותם התרכזה בגליל העליון, מסביב לצפת. לאחר שנים התרחבו לראש פינה. כאן, ברמת ארבל קנו יהודים קרקע ונטעו אתרוגים.

נסיים בדברי ניתאי הארבלי שחי כאן ולימד אותנו "הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע"

טיול נעים מועיל ומלמד

דוד לוי

רב הישוב

הציווי הכללי לפיו מצווה כל יהודי לעבוד את ה' בשמחה מקבל משמעות גדולה יותר בשלושת הרגלים ועולה על כולם חג הסוכות עליו כתבה התורה – "ושמחת בחגך".

לאחר יום הכיפורים, בו השתדלנו להתנהג כמלאכים, אנו עוברים לחיי המעשה ולעיקר תפקידנו בעולם – לקדש את החיים בדברים המעשיים. לתת ערך רוחני של עבודת ה' לדברים בעולם הזה. לכן ברור מדוע דוקא חג הסוכות משופע במצוות מעשיות.

מתוך ריבוי ההלכות הקשורות לחג הסוכות להלן הלכות מעט מתוך הלכות ישיבה בסוכה:

המצווה

עיקר מצוות ישיבה בסוכה היא שנעבור ונגור בתוכה כדרך שאנו חיים בביתנו. כפי שכותב השו"ע: "כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע". לכן מעבירים לסוכה את הכלים הנאים שבבית ואת מעשינו אנו עושים בסוכה. הדוגמאות המפורשות בפוסקים הם של כל בני האדם אכילה ושינה ולכן פעולות גם אסורות מחוץ לסוכה. כל אחד צריך להוסיף לעצמו את העניינים האחרים בהם הוא מתעסק בביתו וגם אותם יש לעשות בסוכה. רק תשמיש בזוי אינו נעשה בסוכה, כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו.

מי חייב בה

מצוות ישיבה בסוכה חלה על כל אחד ואחד מישראל ואמנם הנשים פטורות, כמו בשאר מצוות עשה שהזמן גרמא, אבל אם הן יושבות בסוכה יש להן שכר מצווה וראוי שכל אחת תשתדל לשהות בסוכה עד כמה שניתן כפי שהיא נמצאת בבית. לנשים נשואות סיבה נוספת להימצא בסוכה כדי להיות עם בעלה שהרי חלק משמחת החג היא היות המשפחה יחדיו, ואם אשתו איננה עמו הרי שמצוות הסוכה שלו איננה בבחינת "תשבו כעין תדורו".

את הילדים רצוי לחנך מגיל קטן שבכל משך החג נמצאים בסוכה אם כדי לשחק ואם כדי לאכול לישון או לכל דבר אחר – עושים אותו בסוכה.

כמובן שכמו בכל מצווה מהתורה יש להקפיד בראש ובראשונה שהסוכה תהיה כשרה.

מועדים לשמחה

דוד לוי

זכינו ובשובנו לארץ ישראל, ובפרט בישובים כמו שלנו, מצוות סוכה חביבה וכל אחד בונה סוכה לבני ביתו. לפעמים, בקושי הגלות, לא יכלו היהודים לבנות סוכה כראוי.

במצוות סוכה יש הרבה פרטים וחשוב לדייק ולעשות אותה כהלכה. שאם לא כך מבטל היושב בה מצוות עשה מהתורה, במשך כל שבעת ימי החג, ובנוסף, הוא עלול לגרום, לו ולאחרים, לברכה לבטלה.

כתבו הפוסקים (מובא בכף החיים סימן תרכה ס"ק ט) שצריך אדם להראות סוכתו לת"ח.

הם, הת"ח, צריכים לעבור ולבדוק את הסוכות שלא יהיה בהם פסול: האם המקום מתאים והאם הסכך והדפנות כשרים, וכד'. (בישוב אני עובר בין הסוכות, של מי שמבקש, כיומיים לפני החג).

לימוד התורה בדורנו הולך וגדל. רבים לומדים הלכות סוכה ורצים ליישם אותם, אלא, שבמקרים רבים, דברים הכשרים בדיעבד, או בשעת הדחק, הופכים לנוהג קבוע לכתחילה. (לפעמים גם בעזרת הסוחרים). בשורות הבאות אדגיש כמה נושאים בבניית הסוכה:

מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך אף על פי שהוא אדם מכובד, וזהו כבודו שעוסק בעצמו במצווה. אם לא יכול לבנות בעצמו – ימנה שליח לשם כך. מן הראוי היה לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על ברכת "שהחיינו" שאומרים בקידוש, בעת הישיבה בה בליל החג.

1. בחירת המקום – הסוכה צריכה לשמש אותנו למגורים קבועים במשך שבעה ימים. שם נאכל, נישן, נלמד, נשחק וכד' במשך כל השבוע. מקום הסוכה צריך להיות מתאים ונעים לכך. ללא ריחות ורעשים ושאר דברים הטורדים אותנו.
2. מבנה הסוכה צריך לכלול 3-4 דפנות חזקות ויציבות שמסוגלות לעמוד בשינויים סבירים כמזג האויר וכד'.

הדפנות צריכות להתאים לנו מבחינת צניעות, שזה יסודו של הבית.

הדפנות היציבות יכולות להיות רק עד גובה של עשרה טפחים (80-100 ס"מ), כאשר מעליהן חלל פנוי עד הסכך. בתנאי שדפנות נוספות מאפשרות תשמישים צנועים בסוכה.

חלונות ודלתות ישפרו את זרימת האויר בסוכה. בפרט בימי המגיפה כאשר מקום פתוח מוגדר מקום עם שלושה כיווני אויר.

ניתן להעמיד דפנות חזקות המכשירות את הסוכה ובנוסף להן דפנות אחרות לצניעות (כגון שנעות ברוח).

• הסכך הוא עיקר המצווה בסוכה. סכך כשר הוא מן הצומח. מחצלות למיניהן הן כשרות, בתנאי שנעשו לשם סכך (עיין משנה ברורה שסתם מחצלת פסולה).

על הסכך להצל על רוב הסוכה, וגם אותו יש להניח באופן שהישיבה בסוכה תנעם. (לא דליל מדי, לא מדיף ריח לא נעים, לא מתייבש מהר וכד').

את הסכך חובה להעמיד רק אחרי הקמת הדפנות המכשירות את הסוכה.

• נוי סוכה – זה אלי ואנווהו, יש להתנאות בכל המצוות. הנוי הוא ענין אישי לכל משפחה: יש הרוצה סוכה שקטה ללא קישוטים רועשים ויש המרבה לתלות בסוכה תמונות וציורים. כל אחד ינהג כרצון משפחתו.

קישוטי הסוכה הם 'מוקצה למצוות נוי סוכה. אם מתכוונים להורידם לפני מוצאי שמחת תורה, יש לומר בעת תליית הקישוטים, או לפני כניסה החג 'אני תולה קישוטים בסוכה, אך אשתמש או אורידם בכל עת שארצה'.

• גודל הסוכה צריך להיות כזה שינעם לכל המשפחה להתכנס ולשהות בה.

עלינו להקפיד לבנות סוכה כהלכתה ולדור בה שבעת ימים זכר ליציאת מצרים.

חג סוכות כשר ושמח

דוד      לוי

רב      הישוב

סדר הקידוש בסוכה:

1. יין – ברכת בורא פרי הגפן (לפניה פסוקים לפי המנהגים השונים)
2. קידוש – היום בברכת מקדש ישראל והזמנים
3. סוכה – לישב בסוכה.
4. זמן – ברכת 'שהחיינו'.

* הקידוש קודם למצוות סוכה כי קודם מתקדש היום ורק אח"כ המצווה לשבת בסוכה.

*מי שטעה ובירך 'שהחיינו' לפני 'לישב בסוכה' – יצא ידי חובתו ואינו צריך לשוב ולברך.

ברכת 'שהחיינו' בליל החג היא גם על החג עצמו וגם על הסוכה. על כך צריך לכוון בברכה זו. יש לכך משמעות במצבים מיוחדים:

1. אם מסיבות שונות קידש בבית בליל החג – הוא מברך 'שהחיינו' על החג וכאשר ימצא בסוכה בפעם הראשונה, ישוב ויברך על מצוות סוכה.
2. אם שכח לברך ברכת 'שהחיינו' בליל החג – מברך בכל רגע שנזכר, גם ביום הושענא רבא, וגם אם אינו בסוכה. במקרה כזה ברכתו היא על החג ולא על מצוות סוכה.  

בניית הסוכה וברכת 'שהחיינו'

מצווה על האדם להקים לו סוכה לקראת החג, לכן רבים מקפידים להניח את הסכך בעצמם, או לפחות לעשות זאת על ידי שליח יהודי. לגבי ברכת 'שהחיינו' על בניית הסוכה – נפסק להלכה שאין מברכים 'שהחיינו' על עשית הסוכה וסומכים על הברכה בליל החג.

לקדש בעמידה, לברך 'לישב בסוכה' ואז להתיישב

ברכת ליישב בסוכה מכוונת לישיבה מלשון יישוב ולכן גם מי שרק עומד או שוכב בסוכה ואינו יושב בה מברך 'לישב בסוכה'. השו"ע מביא, בסעיף ב את דעת הרמב"ם לקדש בעמידה ולהתיישב אחרי ברכת 'לישב בסוכה' ולפני ברכת 'שהחיינו'. הנוהגים כך מברכים בכל יום ברכת 'לישב בסוכה' ואח"כ מתיישבים. מו"ר הרב צבי-יהודה זצ"ל הסביר מנהג זה בכך שלמרות שהכוונה בברכה היא מלשון 'יישוב' יש ענין להתייחס למטבע של חכמים שקבעו לנו לברך בלשון 'ישיבה' ולנהוג כך כאשר ניתן.

מרבית עולי תימן נוהגים לברך בכל פעם שהם נכנסים לסוכה והם מברכים ומתיישבים עובר לעשייתם.

מהלכות ראש השנה

ערב החג:

הנוהגות להדליק נרות שעווה בפמוטים, צריכות לפני כניסת החג להדביק נרות לערב השני.

נשים העתידות לטבול בליל החג השני יתייעצו עם הבלנית כיצד להתכונן לטבילה.

ליל החג:

מעשינו בראש השנה הם בבחינת התחלה וסימן טוב לכל השנה. לכן:

 בליל החג יבוא לביתו בשמחה ויזהר מאד שלא לכעוס ולא להקפיד אפילו בלב.

לאחר הקידוש נהגו ישראל להביא לשולחן מיני מאכלים לסימן טוב.

עדיף לברך קודם "המוציא", לאכול כזית פת ולאחר מכן להביא מאכלים אלו לשולחן ויברך על אחד הפירות (תמר) בורא פרי העץ.

אפשר להקדים אמירת "יהי רצון" לברכת "בורא פרי העץ", ואפשר גם לברך בורא פרי העץ, לאכול מעט ואח"כ לומר "יהי רצון".

בסעודה ישתדל ללמוד משניות מסכת ראש השנה ומכל מקום ירבה בדברי תורה.

תקיעת שופר:

מצוה מהתורה לשמוע בראש השנה קול שופר שנאמר "יום תרועה יהיה לכם".

קודם שיתקע או ישמע תקיעות יברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו".

נשים אינן חייבות במצות שופר ומשתדלות לבוא לבית הכנסת. וכבר נהגו הנשים לשמוע קול שופר, ומנהג זה שקבלו על עצמן דומה לנדר.

אמא המטופלת בילדים עדיף שתשמור עליהם בבית ולא תביאם לבית הכנסת, כדי שלא יפריעו בשעת התפילה. לפיכך, לאחר התפילה תוקעים לנשים בנפרד שלושים 'קולות'. לגבי הברכות בתקיעות אלו נהגו שאחת הנשים האשכנזיות תברך ותוציא את חברותיה, בכל מקרה אין התוקע מברך להן.

שני ימי החג:

אין מכינים מיום ראשון ליום שני של ראש השנה, ולכן אסור להכין, לבשל, לערוך את שולחן, להדיח כלים, להדליק נרות וכד' ליום השני של ראש השנה לפני צאת הכוכבים (קרוב לזמן צאת השבת הקרובה).

הדלקת הנרות בלילה השני של החג תעשה ע"י העברת אש מנר שהודלק לפני כניסת החג, לנרות שמן, לנרות שהודבקו בפמוטים לפני כניסת החג, או לנרות ללא הדבקה – נרונים או כוסיות שמן.

את הגפרור תניח המדליקה כך שיכבה מאליו.

ביום השני מברכים על הדלקת הנרות "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו" כמו ביום הראשון. אם יש בבית בגד או פרי חדש, מומלץ שתלבש או תניחהו לפניה בזמן ברכת "שהחיינו".

מנהג "תשליך":

בכל שנה נהוג ללכת ביום ראשון של ראש השנה, אחרי תפילת מנחה, אל שפת הים או בור מים, ולומר שם "תשליך".

נשים האומרות "תשליך" יש להן שכר והעיקר שכולם יזהרו בגדרי הצניעות.

"אכלו משמנים, ושתו ממתקים, ושילחו מנות לאין נכון לו

 כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח, ט)