הציווי הכללי לפיו מצווה כל יהודי לעבוד את ה' בשמחה מקבל משמעות גדולה יותר בשלושת הרגלים ועולה על כולם חג הסוכות עליו כתבה התורה – "ושמחת בחגך".

לאחר יום הכיפורים, בו השתדלנו להתנהג כמלאכים, אנו עוברים לחיי המעשה ולעיקר תפקידנו בעולם – לקדש את החיים בדברים המעשיים. לתת ערך רוחני של עבודת ה' לדברים בעולם הזה. לכן ברור מדוע דוקא חג הסוכות משופע במצוות מעשיות.

מתוך ריבוי ההלכות הקשורות לחג הסוכות להלן הלכות מעט מתוך הלכות ישיבה בסוכה:

המצווה

עיקר מצוות ישיבה בסוכה היא שנעבור ונגור בתוכה כדרך שאנו חיים בביתנו. כפי שכותב השו"ע: "כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע". לכן מעבירים לסוכה את הכלים הנאים שבבית ואת מעשינו אנו עושים בסוכה. הדוגמאות המפורשות בפוסקים הם של כל בני האדם אכילה ושינה ולכן פעולות גם אסורות מחוץ לסוכה. כל אחד צריך להוסיף לעצמו את העניינים האחרים בהם הוא מתעסק בביתו וגם אותם יש לעשות בסוכה. רק תשמיש בזוי אינו נעשה בסוכה, כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו.

מי חייב בה

מצוות ישיבה בסוכה חלה על כל אחד ואחד מישראל ואמנם הנשים פטורות, כמו בשאר מצוות עשה שהזמן גרמא, אבל אם הן יושבות בסוכה יש להן שכר מצווה וראוי שכל אחת תשתדל לשהות בסוכה עד כמה שניתן כפי שהיא נמצאת בבית. לנשים נשואות סיבה נוספת להימצא בסוכה כדי להיות עם בעלה שהרי חלק משמחת החג היא היות המשפחה יחדיו, ואם אשתו איננה עמו הרי שמצוות הסוכה שלו איננה בבחינת "תשבו כעין תדורו".

את הילדים רצוי לחנך מגיל קטן שבכל משך החג נמצאים בסוכה אם כדי לשחק ואם כדי לאכול לישון או לכל דבר אחר – עושים אותו בסוכה.

כמובן שכמו בכל מצווה מהתורה יש להקפיד בראש ובראשונה שהסוכה תהיה כשרה.

מועדים לשמחה

דוד לוי

זכינו ובשובנו לארץ ישראל, ובפרט בישובים כמו שלנו, מצוות סוכה חביבה וכל אחד בונה סוכה לבני ביתו. לפעמים, בקושי הגלות, לא יכלו היהודים לבנות סוכה כראוי.

במצוות סוכה יש הרבה פרטים וחשוב לדייק ולעשות אותה כהלכה. שאם לא כך מבטל היושב בה מצוות עשה מהתורה, במשך כל שבעת ימי החג, ובנוסף, הוא עלול לגרום, לו ולאחרים, לברכה לבטלה.

כתבו הפוסקים (מובא בכף החיים סימן תרכה ס"ק ט) שצריך אדם להראות סוכתו לת"ח.

הם, הת"ח, צריכים לעבור ולבדוק את הסוכות שלא יהיה בהם פסול: האם המקום מתאים והאם הסכך והדפנות כשרים, וכד'. (בישוב אני עובר בין הסוכות, של מי שמבקש, כיומיים לפני החג).

לימוד התורה בדורנו הולך וגדל. רבים לומדים הלכות סוכה ורצים ליישם אותם, אלא, שבמקרים רבים, דברים הכשרים בדיעבד, או בשעת הדחק, הופכים לנוהג קבוע לכתחילה. (לפעמים גם בעזרת הסוחרים). בשורות הבאות אדגיש כמה נושאים בבניית הסוכה:

מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך אף על פי שהוא אדם מכובד, וזהו כבודו שעוסק בעצמו במצווה. אם לא יכול לבנות בעצמו – ימנה שליח לשם כך. מן הראוי היה לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על ברכת "שהחיינו" שאומרים בקידוש, בעת הישיבה בה בליל החג.

1. בחירת המקום – הסוכה צריכה לשמש אותנו למגורים קבועים במשך שבעה ימים. שם נאכל, נישן, נלמד, נשחק וכד' במשך כל השבוע. מקום הסוכה צריך להיות מתאים ונעים לכך. ללא ריחות ורעשים ושאר דברים הטורדים אותנו.
2. מבנה הסוכה צריך לכלול 3-4 דפנות חזקות ויציבות שמסוגלות לעמוד בשינויים סבירים כמזג האויר וכד'.

הדפנות צריכות להתאים לנו מבחינת צניעות, שזה יסודו של הבית.

הדפנות היציבות יכולות להיות רק עד גובה של עשרה טפחים (80-100 ס"מ), כאשר מעליהן חלל פנוי עד הסכך. בתנאי שדפנות נוספות מאפשרות תשמישים צנועים בסוכה.

חלונות ודלתות ישפרו את זרימת האויר בסוכה. בפרט בימי המגיפה כאשר מקום פתוח מוגדר מקום עם שלושה כיווני אויר.

ניתן להעמיד דפנות חזקות המכשירות את הסוכה ובנוסף להן דפנות אחרות לצניעות (כגון שנעות ברוח).

• הסכך הוא עיקר המצווה בסוכה. סכך כשר הוא מן הצומח. מחצלות למיניהן הן כשרות, בתנאי שנעשו לשם סכך (עיין משנה ברורה שסתם מחצלת פסולה).

על הסכך להצל על רוב הסוכה, וגם אותו יש להניח באופן שהישיבה בסוכה תנעם. (לא דליל מדי, לא מדיף ריח לא נעים, לא מתייבש מהר וכד').

את הסכך חובה להעמיד רק אחרי הקמת הדפנות המכשירות את הסוכה.

• נוי סוכה – זה אלי ואנווהו, יש להתנאות בכל המצוות. הנוי הוא ענין אישי לכל משפחה: יש הרוצה סוכה שקטה ללא קישוטים רועשים ויש המרבה לתלות בסוכה תמונות וציורים. כל אחד ינהג כרצון משפחתו.

קישוטי הסוכה הם 'מוקצה למצוות נוי סוכה. אם מתכוונים להורידם לפני מוצאי שמחת תורה, יש לומר בעת תליית הקישוטים, או לפני כניסה החג 'אני תולה קישוטים בסוכה, אך אשתמש או אורידם בכל עת שארצה'.

• גודל הסוכה צריך להיות כזה שינעם לכל המשפחה להתכנס ולשהות בה.

עלינו להקפיד לבנות סוכה כהלכתה ולדור בה שבעת ימים זכר ליציאת מצרים.

חג סוכות כשר ושמח

דוד      לוי

רב      הישוב

סדר הקידוש בסוכה:

1. יין – ברכת בורא פרי הגפן (לפניה פסוקים לפי המנהגים השונים)
2. קידוש – היום בברכת מקדש ישראל והזמנים
3. סוכה – לישב בסוכה.
4. זמן – ברכת 'שהחיינו'.

* הקידוש קודם למצוות סוכה כי קודם מתקדש היום ורק אח"כ המצווה לשבת בסוכה.

*מי שטעה ובירך 'שהחיינו' לפני 'לישב בסוכה' – יצא ידי חובתו ואינו צריך לשוב ולברך.

ברכת 'שהחיינו' בליל החג היא גם על החג עצמו וגם על הסוכה. על כך צריך לכוון בברכה זו. יש לכך משמעות במצבים מיוחדים:

1. אם מסיבות שונות קידש בבית בליל החג – הוא מברך 'שהחיינו' על החג וכאשר ימצא בסוכה בפעם הראשונה, ישוב ויברך על מצוות סוכה.
2. אם שכח לברך ברכת 'שהחיינו' בליל החג – מברך בכל רגע שנזכר, גם ביום הושענא רבא, וגם אם אינו בסוכה. במקרה כזה ברכתו היא על החג ולא על מצוות סוכה.  

בניית הסוכה וברכת 'שהחיינו'

מצווה על האדם להקים לו סוכה לקראת החג, לכן רבים מקפידים להניח את הסכך בעצמם, או לפחות לעשות זאת על ידי שליח יהודי. לגבי ברכת 'שהחיינו' על בניית הסוכה – נפסק להלכה שאין מברכים 'שהחיינו' על עשית הסוכה וסומכים על הברכה בליל החג.

לקדש בעמידה, לברך 'לישב בסוכה' ואז להתיישב

ברכת ליישב בסוכה מכוונת לישיבה מלשון יישוב ולכן גם מי שרק עומד או שוכב בסוכה ואינו יושב בה מברך 'לישב בסוכה'. השו"ע מביא, בסעיף ב את דעת הרמב"ם לקדש בעמידה ולהתיישב אחרי ברכת 'לישב בסוכה' ולפני ברכת 'שהחיינו'. הנוהגים כך מברכים בכל יום ברכת 'לישב בסוכה' ואח"כ מתיישבים. מו"ר הרב צבי-יהודה זצ"ל הסביר מנהג זה בכך שלמרות שהכוונה בברכה היא מלשון 'יישוב' יש ענין להתייחס למטבע של חכמים שקבעו לנו לברך בלשון 'ישיבה' ולנהוג כך כאשר ניתן.

מרבית עולי תימן נוהגים לברך בכל פעם שהם נכנסים לסוכה והם מברכים ומתיישבים עובר לעשייתם.

מהלכות ראש השנה

ערב החג:

הנוהגות להדליק נרות שעווה בפמוטים, צריכות לפני כניסת החג להדביק נרות לערב השני.

נשים העתידות לטבול בליל החג השני יתייעצו עם הבלנית כיצד להתכונן לטבילה.

ליל החג:

מעשינו בראש השנה הם בבחינת התחלה וסימן טוב לכל השנה. לכן:

 בליל החג יבוא לביתו בשמחה ויזהר מאד שלא לכעוס ולא להקפיד אפילו בלב.

לאחר הקידוש נהגו ישראל להביא לשולחן מיני מאכלים לסימן טוב.

עדיף לברך קודם "המוציא", לאכול כזית פת ולאחר מכן להביא מאכלים אלו לשולחן ויברך על אחד הפירות (תמר) בורא פרי העץ.

אפשר להקדים אמירת "יהי רצון" לברכת "בורא פרי העץ", ואפשר גם לברך בורא פרי העץ, לאכול מעט ואח"כ לומר "יהי רצון".

בסעודה ישתדל ללמוד משניות מסכת ראש השנה ומכל מקום ירבה בדברי תורה.

תקיעת שופר:

מצוה מהתורה לשמוע בראש השנה קול שופר שנאמר "יום תרועה יהיה לכם".

קודם שיתקע או ישמע תקיעות יברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו".

נשים אינן חייבות במצות שופר ומשתדלות לבוא לבית הכנסת. וכבר נהגו הנשים לשמוע קול שופר, ומנהג זה שקבלו על עצמן דומה לנדר.

אמא המטופלת בילדים עדיף שתשמור עליהם בבית ולא תביאם לבית הכנסת, כדי שלא יפריעו בשעת התפילה. לפיכך, לאחר התפילה תוקעים לנשים בנפרד שלושים 'קולות'. לגבי הברכות בתקיעות אלו נהגו שאחת הנשים האשכנזיות תברך ותוציא את חברותיה, בכל מקרה אין התוקע מברך להן.

שני ימי החג:

אין מכינים מיום ראשון ליום שני של ראש השנה, ולכן אסור להכין, לבשל, לערוך את שולחן, להדיח כלים, להדליק נרות וכד' ליום השני של ראש השנה לפני צאת הכוכבים (קרוב לזמן צאת השבת הקרובה).

הדלקת הנרות בלילה השני של החג תעשה ע"י העברת אש מנר שהודלק לפני כניסת החג, לנרות שמן, לנרות שהודבקו בפמוטים לפני כניסת החג, או לנרות ללא הדבקה – נרונים או כוסיות שמן.

את הגפרור תניח המדליקה כך שיכבה מאליו.

ביום השני מברכים על הדלקת הנרות "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו" כמו ביום הראשון. אם יש בבית בגד או פרי חדש, מומלץ שתלבש או תניחהו לפניה בזמן ברכת "שהחיינו".

מנהג "תשליך":

בכל שנה נהוג ללכת ביום ראשון של ראש השנה, אחרי תפילת מנחה, אל שפת הים או בור מים, ולומר שם "תשליך".

נשים האומרות "תשליך" יש להן שכר והעיקר שכולם יזהרו בגדרי הצניעות.

"אכלו משמנים, ושתו ממתקים, ושילחו מנות לאין נכון לו

 כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח, ט)

שאלה: כיצד ניתן לקנות פרחי נוי בשנת השמיטה?

תשובה:

בשנת השמיטה, כאשר אנו רוצים לקנות גדולי קרקע: פרי, ירק או פרח, עלינו לברר האם יש בהם:

1. קדושת שביעית
2. איסור ספיחין
3. זיקת שביעית
4. סיוע לעוברי עבירה

בהרחבה:

1.     קדושת שביעית:

בפרחי הנוי יש להבחין בין שני סוגים:

1. פרחים שמגדלים אותם לריח
2. פרחים חסרי ריח משמעותיהתלמוד הירושלמי[שביעית ז, ה"א] דן בשאלה: 'מיני בשמים מהו שיהא עליהם קדושת שביעית'. למעשה: בפרחי ריח אנו נוהגים קדושת שביעית, ואילו בפרחים חסרי ריח, אין קדושת שביעית.

2.     איסור ספיחין:

איסור ספיחין נוהג בצמחים בהם חששו חכמים שאדם יזרע אותם בשמיטה.

למעשה: נראה שחכמים לא גזרו על איסורי ספיחין בפרחים.

3.     זיקת שביעית:

ישנם מצחים, בהם, רק לחלק מחלקי הצמח יש קדושת שביעית. לחלקים האחרים אין קדושת שביעית. ועם זאת, יש להם 'זיקת שביעית'. אין לקנות צמחים בעלי 'זיקת שביעית', ממי שחשוד במסחר בפירות שביעית.

ומבחינה זו, נראה שלפחות לחלק מהפרחים יש זיקת שביעית.

4.     סיוע לעוברי עבירה:

כל הצמחים אסורים בזריעה בשנת השמיטה. ולכן אם אנו קונים פרחים ממי שזרע וטיפל בהם בשמיטה, אנו מסייעים לעוברי עבירה.

סיכום:

1. בפרחים העומדים לריח – נוהגת קדושת שביעית.
2. קדושת שביעית בפרחי הריח נקבעת לפי זמן הלקיטה, כמו בירקות.
3. אין לקנות פרחים מכל סוג שהוא, ממקום בו אין אנו יודעים בבירור ששומרים שמיטה כהלכתה.
4. ניתן לקנות פרחים הגדלים בחממה על גבי מצע מנותק.
5. אפשר לקנות פרחים מקרקעות שנמכרו לנכרי(יש לשים לב, שבענף הפרחים, בניגוד לענף הירקות, נראה שהרבה מגדלים לא מכרו את קרקעותיהם לגוי).

בשנת השמיטה אין אנו מעבדים את הקרקע. אין אנו זורעים, זומרים, קוצרים, בוצרים וחורשים. לכן אין אנו עושים כל עבודה אחרת שמטרתה לגדל צמחים, או נראית כאילו אנו רוצים לגדל צמחים.

לגבי צמחים שנשתלו בקרקע לפני שנת השמיטה אנו מבחינים בין שתי מטרות בעבודה החקלאית:

1. להרבות ולהגדיל את הצמח – עבודות אלו אסורות בשנת השמיטה.
2. לקיים ולשמור על הצמח הקיים – עבודות אלו מותרות בשנת השמיטה.לפיכך: מותר להשקות את הגינה ולהוציא ממנה עשבים המזיקים לצמח, עבודות אלו ראוי לעשות בשינוי.  סדר העדיפויות בסילוק עשבים הוא:

1. לרסס את הצמח המזיק
2. לתלוש את הצמח מעל פני הקרקע
3. לעקור את הצמח המזיק.

אין להשתמש בעדיפות השלישית במקום בו ניתן לטפל בעדיפות הראשונה. כמו בכל איסור אחר נקפיד, בשעת הצורך, ללכת מהקל אל הכבד. בכל אחת מהדרכים הנ"ל עדיף לא לעשות פעולה ישירה (לדוגמא: לרסס חומרים מונעי נביטה, עדיף מלרסס ישירות על הצמח). 

מכירת הקרקעות המבוצעת השנה אינה חלה על גנות נוי. גינות נוי, אין בד"כ סיבה למכור אותם ובוודאי לא ביישוב שלנו. גם בירקות הגדלים בקרקע שנמכרה לגוי אין אנו עושים את כל המלאכות.

פירות שביעית כהכנה למקדש

חודש שבט הוא החודש שבמהלכו העצים מתחילים לשתות ממי הגשמים של השנה החדשה. בכל שנה טו בשבט הוא הזמן שפירות האילן שגדלים ממנו ואילך ניזונים ממים אלו, ולכן הפירות שחונטים לאחר טו בשבט הם פירות השנה החדשה. מסיבה זו טו בשבט הוא ראש השנה לאילן לעניין תרומות ומעשרות, בשנת השמיטה הפירות שיגדלו מעתה יהיו קדושים בקדושת שביעית.

בשנת השמיטה אנו מתלבטים מה להעדיף ולקנות, האם פירות בקדושת שביעית שנקטפו על ידי שליחי בית הדין (אוצר בית דין), או פירות מ'היתר המכירה', או להעדיף פירות שגדלו בארצות אחרות והמיובאים לארץ כיבול נוכרי מחו"ל.

אחד השיקולים העיקריים בבואנו להכריע בענין זה, הוא כיצד ננהג לעתיד לבוא, בקרוב. כאשר יבנה בית המקדש ומצוות השמיטה תהיה מהתורה. כולנו מצווים ב'ציפית לישועה', אין הכוונה רק לאמירה בעלמא, אלא לצפות בכל יום שיבוא, ציפיה צריכה להיות מלווה במעשים.

לאחר חורבן בית המקדש, תקנו חכמים, ובראשם רבי יוחנן בן זכאי, תקנות 'זכר למקדש'. בין התקנות ראוי להזכיר:

1. נטילת לולב כל שבעה בכל המדינה ולא רק בבית המקדש – זכר למקדש.
2. יום הנפת העומר, טז ניסן, אסור כל היום באיסור אכילה מהתבואה החדשה, מהידיעה שבמהרה יבנה המקדש והתבואה החדשה תהא אסורה עד שעת הקרבת קורבן העומר.
3. הקפות התיבה בבית הכנסת עם הלולב (הושענות) – בזמן שבית המקדש היה קיים הקיפו רק בבית המקדש. אחר החורבן תיקנו להקיף את התיבה בבית הכנסת.
4. נטילת ערבה בבית המקדש היא הלכה למשה מסיני, משחרב בית המקדש אנו נוטלים ערבה ביום הושענא רבה, כזכר למקדש.
5. מנהג הגאונים להדליק נר חנוכה בבית הכנסת,– זכר למנורה במקדש. {בנוסף למצות הדלקת נר חנוכה כל אחד בביתו}

רוב תקנות אלו הן 'זכר למקדש', אחת מהן, איסור חדש, היא הכנה לבית המקדש. מצוות השמיטה דומה לה, בכך שהיא מצווה המוטלת על העם במדינה ולא נוהגת רק במקדש. ואנו, בחיי המעשה שלנו, צריכים להתכונן לתקופה בה חובת שמיטה תהיה מהתורה, ושיבנה בית המקדש. {מצוות שמיטה מהתורה מתקיימת כאשר רוב עם ישראל יושב בארצו} לכן:

• יש ענין לעלות בכל אחד משלושת הרגלים. למקום המקדש 'זכר לעליה לרגל'.
• כל יהודי צריך לתת מעשר מהכנסותיו לצדקה, כמו שבימי בית המקדש היינו נותנים כ 10%  מההכנסות ללויים ולכהנים, לעבודת המקדש ולהפצת תורה. ועוד קרוב ל 10% היה האדם מקדיש לצרכי אכילתו בירושלים, בעת שעלה לרגל, להתחבר לקדושתה.
• כך גם אנו בבואנו לקנות פירות בשנת השמיטה, עלינו להתכונן ל'במהרה יבנה המקדש'.

לפיכך נעדיף לקבל פירות מאוצר בית דין, ובכך נתכונן לימים בהם חובת שנת השמיטה תהיה מהתורה. אז האפשריות האחרות לא יוכלו להתקיים:

1. היתר מכירה – עם כל חשיבותו לכלכלת מדינת ישראל היום, מבוסס במידה רבה על כך שחובת השמיטה בימינו היא מדרבנן. הוא לא יוכל לחול כאשר חובת השמיטה תהיה מהתורה.
2. פירות נוכרי – מארצות רחוקות, יישארו כאפשרות גם בזמן בו בית המקדש יעמוד על תילו, אלא שבאפשרות זו איננו מכניסים לגופנו מקדושת ארץ ישראל. {כדברי הב"ח בהלכות ברכות, או"ח סימן רח}

סיכום לענין בואנו לקנות פירות שמיטה

החל מהחודש הבא עלינו לטובה, בבואנו לקנות פירות, נשתדל ונחזר אחרי פירות בקדושת שביעית, פירות שנקטפים ומגיעים אלינו על ידי שליח בית הדין באמצעות אוצר בית הדין.

בנוסף לכך נקיים מצוות אכילת פירות בקדושת שביעית, (לדעת הרמב"ן).

וכן נמשיך בדרכו של רבן יוחנן בן זכאי, מגדולי התנאים, שלימד תורה ברבים ע"י בית המקדש לפני חורבנו, והמשיך במשך עשרות שנים אחרי החורבן. הוא דרש את 'יבנה ואת חכמיה' כדי שאחרי החורבן התורה תמשיך להיות מופצת. הוא התחיל בתקנות 'מהרה יבנה המקדש', לכן קבע שיום הנף יהיה כולו אסור (משנה סוכה).