הלכות בניית בית כנסת

בית כנסת – חיבור בין עולם הרוח לעולם המעשה

אחד ממקומות החיבור החשובים בין עולם הרוח לעולם המעשה הוא בית הכנסת. כבר התורה מצווה אותנו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – עצם עשיית המשכן מרכזת את הקשר בינינו לבין הקב"ה במקום מסוים, כאילו משרה את השכינה במקום אחד שהופך להיות מוקד החיבור בין העולם הזה לעולמות עליונים.

אם נתבונן בהלכות הקשורות לבניית בית כנסת נראה בהם כמה יסודות:

  1. השוואה לבית המקדש שכן בית הכנסת הוא מקדש מעט.
  2. התפילה היא יסוד ועיקר בחיינו ולכן בית הכנסת בנוי באופן שתופס מעמד ומקום מרכזי הן בחיי היחיד והן בחיי הקהילה[1].
  3. המקום והמבנה צריכים לאפשר ריכוז מרבי למתפלל.

בדברינו הבאים נלמד כיצד על פי ההלכה יש לבנות את הכניסה לבית הכנסת, ומתוך כך כיצד הכללים הנ"ל מתקיימים בהלכה זו.

פתחי הכניסה

בספר משלי מלמד אותנו שלמה המלך ואומר:

"אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם, לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי". ואחריו "כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'."[2] רב חסדא בגמרא[3] לומד מפסוקים אלו – שלעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת. עיקר הלימוד שלו הוא מלשון הריבוי פתחי = שני פתחים.

דברים אלו ניתן להסביר בכמה אופנים:

  1. בתלמוד בבלי מוסבר שמדובר בשיעור של שני פתחים:
    1. רש"י[4] מסביר שמדובר במרחק של כמה מטרים על מנת שלא ישב סמוך לפתח שהישיבה בבית הכנסת לא תראה עליו כמשוי, שממתין לצאת מבית הכנסת בכל רגע.
    1. הטור מביא בשם מהר"ם מרוטנבורק שעליו להכנס פנימה כיון שבעומדו על יד הפתח עלול לראות את הנעשה ברשות הרבים ויוטרד בתפילתו.
    1. התוספות[5] מסבירים שבכניסתו לבית הכנסת לא ימהר להתפלל אלא ישב מעט כדי שתתיישב דעתו. ולומד מכאן שישהה שיעור זמן [הליכה] של שני פתחים.
  2. בתלמוד הירושלמי[6] נאמר בפירוש בדברי רב חסדא: "זה שנכנס לבית הכנסת צריך להכנס לפנים משני דלתות. מה טעם ? אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. דלתותי ולא דלתי [שנאמר] מזוזות ולא מזוזת. אם עשה כן [=אם קיים זאת] מה כתיב תמן [=מה כתוב בספר משלי בפסוק שאחריו] כי מוצאי מצא חיים."[7] מכאן שהנכנס בדלתות בכניסתו לבית הכנסת זוכה לחיים.
  3. מדרש רבה[8] לומד באופן דומה:

"'אשרי אדם שומע לי' מהו אשרי אדם שומע לי ?

אמר הקב"ה: אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי.

מהו 'לשקוד על דלתותי' ?

אמר הקב"ה: אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם, אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת. 'לשקוד על דלתי' אין כתיב אלא על דלתותי, ב' דלתות ולמה כן ? שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר."

להלכה – השו"ע[9] פסק שצריך להיכנס לבית הכנסת שיעור שני פתחים ויש להחמיר כדעת שלושת הפירושים: שלא יראה כממהר לצאת, שלא יסיח דעתו מהחוץ ושעליו לשהות לפני התפילה.

אולם כניסה לפני בית הכנסת

מתוך מה שלמדנו על חיוב שיהיו לבית הכנסת שני פתחים, קבעו פוסקים רבים שעלינו לבנות מבואה בכניסה לבית הכנסת[10]. נביא את פסקי ההלכה של ארבעה מתוכם[11]:

  1. הב"ח[12] כותב בפירוש[13] ש"כל בית כנסת צריך שיעשו עזרה לפני בית הכנסת, כדי שיכנס אדם לפני משתי דלתות דוגמת האולם שהיה לפני ההיכל". בדבריו אלו הוא מדמה את בית הכנסת לבית המקדש. אבל נימוקו קשור דוקא להבדלות מדרכי הגויים, הב"ח מסביר שהקרבה שלנו לאלוקים היא אישית וישירה, בכך שאדם נכנס דרך טרקלין ולא נעצר שם הוא מראה שאנו באים להתפלל ישירות לפני מלך מלכי המלכים[14]. זה שונה ממלך בשר ודם שאצלו קבלת הבקשות היא ע"י שליחים, וכך גם בנויים בתי תיפלה של אומות העולם.
  2. המג"א[15] כותב שבגלל דין זה נהגו לבנות אכסדרא לפני בית הכנסת[16].
  3. החיד"א[17] מעיר על השו"ע וכותב שיש לחוש לדעת הירושלמי ולבנות את בית הכנסת באופן שהנכנס יעבר דרך שתי דלתות[18].
  4. ערוך השולחן[19] כותב שמטעם זה נהגו לעשות בית קודם בית הכנסת כעין בית שער כדי שיכנסו דרך שתי דלתות[20].

הרב ואזנר[21], בהדרכותיו לבניית בית כנסת, כותב שכבר דורות רבים מקובל לעשות חדר קדמי לפני הכניסה לבית הכנסת במטרה להניח שם תפילין[22].

להלכה –  פוסקים מרכזיים, אשכנזים וספרדים, סבורים שבזמן תכנות הבניה לבית כנסת חובה עלינו לתכנן מבואה כדי שכל הנכנס יעבור שתי דלתות.

מהיכן הכניסה למבואה

נושא נוסף עליו עלינו לתת דעתנו הוא כיוון הכניסה למבואה.

לגבי הכניסה לאולם התפילה נפסק בפירוש בשו"ע[23] "אין פותחין פתח בבהכ"נ אלא כנגד הצד שמתפללים בו, … כדי שישתחוו מן הפתח כנגד הארון".

נשאלת השאלה האם נכון לפתוח פתח מול ארון הקודש גם למבואה, בדומה לבית המקדש שם היו כל הפתחים מכוונים זה מול זה[24], או שבענין זה לא נבנה את בית הכנסת בדומה לבית המקדש.

החתם סופר נשאל, על ידי קהילה הבונה בית כנסת חדש, לאיזה צד עליהם להפנות את הפתח החיצוני ? בשאלתם הם מתארים את המציאות שבכל תפוצות ישראל קובעים את הכניסה החיצונה לצד דרום או צפון [בניצב לכניסה לאולם התפילה]. ושואלים אותו:

  1. האם זה רק כדי שלא לבנות בדומה לכנסיות ומסגדים ?
  2. האם עליהם לבנות כך את בית הכנסת שלהם ?

החתם סופר[25] בתשובתו כותב שלפי ההגיון אפילו את פתח אולם התפילה לא נכון היה לפתוח מול ארון הקודש כדי שהיוצא לא יפנה גבו לארון, אלא שהלכה מפורשת שהפתח צריך להיות מול ארון הקודש וכך נהגו אבל בודאי שאין להרחיב דין זה לפתח האכסדרה שלפני פתח בהכ"נ וכיון דלא מפורש אופן עשיית פתחה, נראה שאינה בכלל מה שכתוב בשו"ע לעשות פתחה אל מול ארון הקודש.

הוא מוסיף ומבאר שלענין בלבול המתפללים על ידי הנעשה בחוץ, לא מספיק שיעור כניסה לתוך בית הכנסת של שמונה טפחים, אלא צריך לבנות בית שער שאינו מכוון עם פתח בהכ"נ, שלא כבבית המקדש שם לא שייך בלבול מסיבות רבות[26]. לענ"ד יש כאן בעיה נוספת והיא  התנהגות של חול אל מול פני ארון הקודש מצד הציבור הנמצא מחוץ לבנין.

לגבי כיוון דלת הפרוזדור – מוסיף החתם סופר שישנה עדיפות מסוימת לפתוח את פתח הפרוזדור בצד דרום וכך יהיו פני הנכנס לצפון וימינו למזרח לפתח בהכ"נ ופונה לימין ונכנס לבהכ"נ דכל פינות שאתה פונה לא תהי' אלא לצד ימין. להלכה מסכם החתם סופר שמנהג הקדמונים שלא לפתוח פתח הפרוזדור מול פתח בית הכנסת וכך הוא פוסק שיש לנהוג בבניית בית כנסת חדש.

בניית הכניסה לבית הכנסת הלכה למעשה

  1. יש לבנות את בית הכנסת באופן בו הכניסה למקום התפילה היא מול ארון הקודש כדי שהנכנס יוכל להשתחוות כלפי הארון. ובכל מקרה אין לפתוח פתחים בצד בו נמצא ארון הקודש.
  2. יש לבנות מבואה או פרוזדור בכניסה לבית הכנסת כדי להיכנס דרך שני פתחים. מנהג טוב להניח שם תפילין, ובודאי שיש להשאיר שם את כלי החול שלו[27] כגון: תיקים, מטריות, טלפונים ניידים וכד'.
  3. את הפתח החיצוני אין לבנות מול ארון הקודש אלא בניצב לפתח הפנימי, בעדיפות לצד דרום.

אם חלילה יתעוררו מריבות עבור זה, ויהיה עשק ושטנה ח"ו, אז יפתחו פתח תקוה לאיזה צד שירצו ולא יתקוטטו ח"ו עבור זה כי גדול השלום. אבל הוא מקווה שעם ה' ישמעו ויאזינו ולא יריבו על כך ויקראו שמו רחובות כי הרחיב וירחיב ה' מקום אלהי ישראל וירום קרנם לרומם בית אלקינו[28].

הרעיון הרוחני כגורם להלכה

למדנו  הלכה אחת וראינו כיצד הרעיונות הרוחניים באים לידי ביטוי בפרטיה:

  1. שני הפתחים בכניסה לבית הכנסת מזכירים לנו את הר הבית ובית המקדש:
    1. גם שם יש שער חיצוני להר הבית[29] שלאחריו מגיעים לבית המקדש.
    1. בכניסה לבית המקדש ישנה חצר קדמית הנקרא עזרת נשים[30] לאחר שנכנסים לתוכה יש ממנה שערים נוספים לכניסה למקדש(הגדול בהם נקרא שער ניקנור).
    1. בתוך ההיכל, לפני הכניסה לקודש הקודשים יש להיכנס בפתח האולם, לעבור אותו ורק אחרי פתח נוסף ניתן להגיע לקודש הקודשים.
  2. יחסנו לבית הכנסת –
    1. אנו נכנסים עמוק לפנים בתוך בית הכנסת כדי שהתפילה לא תראה כאילו היא עלינו כמשא, או כאילו שאנו מצפים לצאת בכל רגע.
    1. אנו ממתינים אחרי הכניסה למקום התפילה זמן מה שנתיישב בדעתנו.
    1. אנו משתדלים להשאיר את חפצי החול שלנו מחוץ לאולם התפילה.
  3. כדי שהריכוז בתפילה לא יופרע –
    1. אנו נכנסים פנימה במטרה שדברים הקורים מחוץ לבית הכנסת לא יסיחו את דעתנו מהתפילה.
    1. אנו מקפידים לבנות את הכניסה החיצונית למבואה שלפני בית הכנסת לא כנגד הפתח הפנימי אלא בניצב לו.

 "לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל"

בא להורות, כי המתפלל בביהכ"נ, עליו לשום ליבו לשני עניינים:

  1. בתחילה להסיר מעליו סבל מחשבותיו העמוסות רק בצרכי השעה וחיי החומר בתאותיו, זהו פתח אחד.
  2. והשנית, לרומם נפשו אל הצרכים המוסריים – שהם באמת צרכי הכלל כולו. כי צרכי הכלל מתלכדים תמיד עם הצרכים המוסריים. כי חיי הכלל לא יתכנו להיות טובים רק עם הליכות צדק ויראת ה'. 

אח"כ יתפלל, שלא ישים עיקר תפילתו רק צרכי עצמו ועניני החומר,

כי תכלית התפילה להתרומם עליהם

הרב קוק זצ"ל – עין אי"ה מסכת ברכות פרק א, פיסקה צב


[1] דוגמאות: נבנה במקום גבוה, כיוון התפילה, בנין גבוה יותר מסביבתו, חלונות ועוד.

[2] משלי ח, לד-לה

[3] ברכות ח.

[4] ברכות ח. ד"ה "שיעור של שני פתחים". הסבר זה משלים את פירושו לפסוק זה בספר משלי: "להכנס ראשון לבית המדרש ולבית הכנסת ולצאת אחרון".

[5] התוספות הזה אינו מופיע בגמרות שלפנינו אלא מצוין בהגהות הב"ח אות ה. דעה זו מובאת ברא"ש ובראשונים נוספים.

[6] ירושלמי ברכות פרק ה הלכה ה.

[7] בשני התלמודים נלמד הדין מאותו פסוק בספר משלי אלא שבתלמוד הירושלמי רב חסדא לומד מהמילה דלתותי ואילו בבלי הוא לומד זאת מהמילה מזוזות. מחילוק זה מבין הב"ח שלדעת הירושלמי יש לעבור שתי דלתות נעולות ואילו לדעת הבבלי צריך שני פתחים החייבים במזוזה וזה כולל את שער החצר.

[8] דברים רבה, פרשת כי תבוא – פרשה ז' אות ב'.

[9] או"ח סימן צ סעיף כ.

[10] הרב קפאח, בפירושו למשנה תורה הלכות תפילה פרק ח הלכה ב, מביא בשם אחד מרבני תימן שכאשר בית הכנסת מוקף בחצר אין צורך במבואה. [יש גם כך גם שני פתחים וגם ריחוק מרשות הרבים]

[11] נושאי כלים של ה'שלחן ערוך'.

[12] הרב יואל סירקיס, חי בלובלין בשנים שכא-ת. בעל הגהות על הש"ס.

[13] או"ח סימן צ.

[14] בדומה לפניה לקב"ה שהיא בגוף שני.

[15] הרב אברהם אבלי, חי בארופה בשנים שצג-תמג.

[16] שם ס"ק לה.

[17] הרב חיים יוסף דוד אזולאי, נולד בירושלים וחי בארצות הים התיכון בשנים תפ"ד-תקס"ו.

[18] סימן קטן ז.

[19] הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, חי באירופה בשנים תקפט-תרסח

[20] ס"ק כד. בס"ק כה הוא מוסיף שאם מקומו קבועליד הפתח ואינו רואה את רה"ר ובבית הכנסת יש מבואה כזו – מותר.

[21] שו"ת שבט הלוי חלק י סימן לג אות ז.

[22]  מצווה לבוא לבית הכנסת בו הוא מתפלל כשתפילין על ראשו, וזה חשוב יותר מאשר להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת [מ"ב ס"ק מז]. נכון יותר לחלוץ תפילין מחוץ לבית הכנסת ולפחות שלא לחלוץ אותם מול ארון הקודש. [הר צבי או"ח א ג].

[23] שו"ע או"ח סימן קן סעיף ה, הפוסק ע"פ התוספתא.

[24] ע"פ מסכת מידות פרק ב משניות ב-ד.

[25] שו"ת חת"ס או"ח סימן כז. תשובה שניתנה בהונגריה לפני כמעט 200 שנה.

[26] בבית המקדש פניו תמיד למערב, יש שם פרוכת לצניעות ולא ניתן להביט לחוץ הן מפני גובה ההר ואין בגלל המזבח החיצון.

[27] בשו"ע סימן קנא סעיף ו כותב שמותר להיכנס לבית הכנסת במקלו ובתרמילו ובאפונדתו, אלא שפוסקים רבים כותבים שמחמיר תבוא עליו ברכה ויש האוסרים כמו ה"בן איש חי" ומתירים רק לזקן וחולה להכנס במקלו לשם. 

[28] שו"ת חת"ס שם – סיום התשובה.

[29] להר הבית, למרות שהוא נראה כחצר המקדש,  יש קדושה משלו. גם לשם אסור להיכנס בנעלים ועם מעותיו, אפונדתו וכד'.

[30] השם "עזרת נשים" ניתן לרחבה זו בגלל שבחג הסוכות נבנתה שם בקומה שניה גזוזטרא להפרדה בין נשים לאנשים בזמן שמחת בית השואבה.

הכנת הגינה לקראת שנת השמיטה תשפ"ב

שנת תשפ"ב הבעל"ט תהיה שנת השמיטה.

כידוע מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת, וכשם שאנו מתכוננים לשבת בכל ימות השבוע כן עלינו להתחיל את ההכנות לשנת השמיטה כבר במוצאי שמיטה. ימי חורף תשפ"א, ערב שמיטה, הם זמן ההכנות האחרונות המעשיות לקראת שנת השמיטה.

ההדרכות שלהלן מיועדות לסייע לכל אחד להתכונן לשנת השמיטה בישוב, בגינה, בבית ובבית הספר.

חובת שנת השמיטה היא להשבית את הארץ ממלאכה ואת האדם מעבודת את האדמה. לכן אסור לעשות בגינה שום מלאכה בעצים ובצמחים, פרט למלאכה לשימור הצמח, כמו השקיה וכד'. הוא הדין בתוך הבית, בו ניתן לגדל עציצים קיימים, אבל אין לשתול חדשים.

ארץ ישראל יפה וגם פורחת ולצורך כך, בהיערכות מתאימה, נוכל להנות גם בשנת השמיטה מגינה נאה.

ההכנות לשנת השמיטה בגינות הנוי ובישוב

  • זמני נטיעת עצים ושתילת צמחים בסמוך לשנת השמיטה
  • עצי פרי – אין לטעת עצי פרי אחרי טו באב תשפ"א. ואם נטע יש לעקור אותם משום מראית עין.
  • עצי סרק וצמחי נוי רב שנתיים – בהם לא שייך דין עורלה, מותר לטעת עד טו באלול וזאת כדי שיוכלו להיקלט באדמה לפני שנת השמיטה (חכמים לימדו אותנו שלקליטת הצמח דרושים שבועיים).
  • פרחים וצמחים חד שנתיים – יש לשתול לפני כו אלול תשפ"א.
  • זריעת צמחים חד שנתיים – לכתחילה יש לשתול באופן שבו הם ינבטו לפני שנת השמיטה ובכל מקרה לא יאוחר מיום שישי כד אלול.
  • שתילת פרחים – כדאי להחליף את הפרחים החד-שנתיים ולשתול לפני סוף שנת תשפ"א פרחים וצמחים רב-שנתיים.
  • גיזום מוקדם – גיזום עצים מביא להצמחתם, וזו מלאכה האסורה בשנת השמיטה  ככתוב בתורה "כרמך לא תזמור". לכן את העצים שצריך לגזום, יש לגזום בשנת תשפ"א. בכלל זה גם גיזום לצורך בטיחות וכד'.
  • דישון – הדישון מסייע לצמיחת הצמח ולכן הוא אסור בשנת השמיטה. ניתן לדשן לפני שנת השמיטה במטרה שהדישון יסייע לצמח בשנת השמיטה. מומלץ להשתמש לצורך כך בסוגי דישון שונים. האחד, עם שחרור איטי כך שיועילו לצמח לאחר זמן, והשני, עם שחרור רגיל או מהיר לתחילת שנת השמיטה.
  • השקייה להצמחה – ההשקייה היא לפעמים לשימור הצמח, השקייה כזו מותרת בשנת השמיטה. ויש השקייה שגורמת להצמחת והפרחת צמחים חדשים. השקייה זו דומה לזריעה ולכן אסורה. דוגמאות לכך:
    • זרעים שנזרעו לפני שנת השמיטה ועדיין לא נבטו – אסור להשקותם בשנת השמיטה עד שינבטו.
    • מדשאות בהם יש 'קרחות' של דשא וע"י ההשקייה ה'קרחת' מתמלאת – אסור להשקותם בשמיטה.
  • הבאת אדמת גינון – בשנת השמיטה אסור לעשות כל פעולה של הכנת הקרקע לשתילה ומפני מראית עין אסור לעשותם גם אם אין בכוונתו לשתול בעתיד. לכן אסור להביא בשנת השמיטה אדמה הראויה לגינון, גם אם אין בכוונתו לשתול שם. מבנה שבנייתו צפויה להסתיים בשנת תשפ"ב – יש להקדים להביא אדמת גינון בשנת תשפ"א. לחילופין יפזר שם חצץ אשר אינו ראוי לזריעה, ולאחר שנת השמיטה, בשנת תשפ"ג, יחליף את החצר באדמה הראויה לזריעה.
  • לימודי חקלאות בבית הספר ובגנים – בשנת הלימודים תשפ"ב אין ללמוד לימודי חקלאות כיון שאין לערוך כל פעולה חקלאית שהיא. מומלץ להקדיש שעות אלו ללימוד משניות מסדר זרעים.
  • הסתת תקציבים – בתכנון נכון ניתן להקדים תקציבי שתילה משנת תשפ"ב לשנת תשפ"א ולדחות לשנת תשפ"ב הצבת ספסלים ומתקני שעשועים.

נטיעת עצי פרי ערב שמיטה

עורלה

"וכי תבואו אל הארץ, ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם עורלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא יאכל"

רש"י מסביר "יהא אטום ונסתם מלהנות ממנו".

פירות עורלה אסורים בהנאה ועלינו להזהר שלא נכשל ולא יכשלו אחרים בפירותינו.

איסור מראית עין לאחר השמיטה

בשנת השמיטה אסורה כמובן נטיעת עצים. לפיכך בשנת תשע"ח, לא ימצאו פירות שיצאו מגדר עורלה. עצי הפרי הניטעים בכל שנה לאחר טו באב – מונים להם שנות עורלה החל מתשרי שלאחר הנטיעה, אם ניטע עצים השנה לאחר טו באב הם יצאו מגדר עורלה בשנת תשע"ח ואז עלולים לטעות ולחשוב שנטענו אותם בשמיטה. לכן חכמים קבעו שלא יטעו עצי פרי לאחר טו באב ערב שנת השמיטה. הנוטע לאחר טו באב יעקור אותם כדי שלא יחשדו בו שנטע בשנת השמיטה.

סיכום – נטיעת עצים ושיחים בסמוך לשנת השמיטה

  1. עצי פרי – אין לטעת אחרי טו באב תשע"ד.
  2. עצי סרק וצמחי נוי רב שנתיים – בהם לא שייך דין עורלה, מותר לטעת עד טו באלול וזאת כדי שיוכלו להיקלט באדמה לפני שנת השמיטה (חכמים לימדו אותנו שלקליטה הצמח דרושים שבועיים).
  3. פרחים וצמחים חד שנתיים – יש לשתול לפני כו אלול. השנה כו אלול חל ביום ראשון ולכן יש לשתול עד יום שישי כד אלול תשע"ד כד'.
  4. זריעת צמחים חד שנתיים – לכתחילה יש לשתול באופן שבו הם ינבטו לפני שנת השמיטה ובכל מקרה לא יאוחר מיום שישי כד אלול.

הלכות עשרה בטבת שחל בערב שבת

בעשרה בטבת התחיל המצור על ירושלים, המצור שבסופו חרב בית המקדש הראשון.

הנביאים תקנו לנו ארבעה ימים בשנה, בהם אנו מתענים ומתאבלים בו על חורבן בית המקדש.

בית המקדש שטרם נבנה בימינו, כאילו נחרב בימינו, כיון שאי בנייתו מראה שאין אנו זכאים לכך.

קיימות סיבות נוספות לצום זה, ובהן:

תרגום התורה ליוונית ע"פ גזירת תלמי מלך יון. היום בו תורגמה התורה, היה 'קשה לישראל כיום שנעשה העגל', לפי שלא היתה התורה יכולה להיתרגם כל צרכה {ע"פ מגילת תענית: ובאותו יום חשך בא לעולם שלושה ימים}.

מות עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה שהעלו את בני ישראל מבבל (בט' בטבת).

יום הקדיש הכללי – {נקבע בכסלו תש"ט ע"י הרבנות הראשית לישראל} כיום זכרון לחללי השואה בכלל, ולאלו שתאריך פטירתם לא נודע – בפרט. {לפי ההלכה – שיש לקבוע יום לאמירת קדיש לע"נ נפטר שיום פטירתו אינו ידוע}. הוא נקבע נקבע בתאריך זה דווקא כי היום שהתחיל בו החורבן הראשון ראוי לשמש יום זיכרון גם לחורבן האחרון.

זמן התענית

השנה חל עשרה בטבת בערב שבת.

תענית ציבור. החלה בערב שבת, בד"כ מוקדמת או נדחית ליום אחר. כחלק מהציפיה לבנין בית המקדש, התעניות על החורבן נדחות ואינן מוקדמות, חוץ מתענית עשרה בטבת.

צום פרטי בערב שבת, כמו תענית ביום פטירה אחד ההורים, או תענית חלום, ראוי לסיים לפני כניסת השבת, כדי שלא לקבל שבת כאשר הוא בתענית.

תענית עשרה בטבת שונה מכל אלו, בכך שאנו משלימים את הצום עד צאת הכוכבים.

תפילת מנחה

כמו בכל ערב שבת, יש להקפיד לסיים תפילת מנחה ולומר קבלת שבת לפני השקיעה.

קריאה בתורה – גם כאשר הצום חל בערב שבת, קוראים בתפילת מנחה בתורה פרשת "ויחל" כמו בשאר תעניות. למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים גם מפטירים בנביא.

נשיאת כפים – בתענית ציבור הכהנים נושאים כפיהם בתפילת מנחה, אם היא נערכת סמוך לשקיעת החמה. דהיינו אחרי פלג המנחה {השנה בשעה 15:55}. כהנים המתפללים תפילת מנחה גדולה לא ישאו כפיהם.

תחנון – כמו בכל ערב שבת, אין אומרים תחנון ולא נפילת אפיים בתפילת המנחה.

רחיצה

גם הנוהגים שלא להתרחץ בתעניות אלו – יתרחצו כרגיל לכבוד שבת.

מעוברות יולדות ומיניקות

חכמים שקבעו תעניות אלו, פטרו מהן מעוברות ויולדות:

מעוברת – מזמן שניכר עוברה (כשלושה חודשים לאחר תחילת ההריון). ויש מקילים מרגע שהאשה יודעת על הריונה.

יולדת – יולדת עד שנתיים אחרי הלידה. יש מחמירים שרק יולדת שעדיין מניקה – פטורה.

חולים

חולה שאין בו סכנה לא יצום בצום זה.

בריא הנזקק לבלוע כדורים – ישתדל לבלוע אותם ללא מים, ואם אינו יכול – ישאל שאלת חכם.

ילדים

אנו כולנו מקווים שבית המקדש יבנה במהרה ואפילו עוד היום יתבטל צום זה.

מסיבה זו אין לנו לחנך את ילדים לפני גיל מצוות לצום ביום זה, אפילו לא תענית שעות. יש חולקים, הסוברים שילד, המבין את משמעות חורבן בית המקדש, יצום תענית שעות. לפחות אין לתת לו ממתקים וכד', אלא יאכל לצרכו.

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר

"שמחו את ירושלים … שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה" (ע"פ תענית ל)

בציפיה לבנין ירושלים ובית המקדש

הרב דוד לוי.

בניין בית המקדש – והעלייה להר הבית בימינו

הרמב"ם בהלכות תעניות כותב "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב".

בנוסף לתשובה כללית כדי להיות ראויים לבנין בית המקדש, עלינו לעורר את עצמנו להרגיש בחסרונו ולפעול להקמתו.

הרמב"ם במשנה תורה מביא גישות שונות לענין זה:

  • בהלכות בית הבחירה הוא כותב "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" ומוסיף בהמשך "והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים".
  • בהלכות מלכים הוא כותב "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך … להכרית זרעו של עמלק … ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה". ומדגיש שם הרמב"ם "מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, … והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית".

מכאן ניתן להבין שיש שתי גישות יש לגבי בית המקדש והמשיח

  • בנין בית המקדש בידי אדם (כך כמעט לכל הדעות) הוא ציווי, החל על עם ישראל גם היום, ואם כל ישראל ירצו עלינו לבנותו בלי להמתין לביאת המשיח, בדומה למה שנעשה בבית שני.
  • ביאת המשיח קודמת לבנין בית המקדש. – כך מובא ברמב"ם בתחילת הלכות מלכים (שפוסק כספרי), שמלך המשיח הוא יבנה את בית המקדש. ביאתו אינו בידינו. עלינו להתכונן ולצפות לבואו בהגברת אחדות ואחווה  בישראל.

לגבי עליה להר הבית בימינו –  רצוי, מצוה, או יש להימנע מצד ספק כרת ?

ראוי לאדם שיתקדם ככל שניתן בכל תחום בחייו.

אנו לומדים זאת ממשה רבנו, שהפריש ערי מקלט בעבר הירדן, למרות שהן עדיין לא הוכשרו לקלוט, כך דוד המלך הכין כל מה שהוא יכול לבית המקדש שנאסר עליו לבנות.

כמו כן יהודים בכל הדורות ניסו להתקרב למערת המכפלה, אפילו עד המדרגה השביעית, ולהר הבית עד הכותל המערבי.

דברים רבים בחיינו אנו עושים 'זכר למקדש' במטרה להיות מוכנים לכך.

כמו כן ישנם שיקולים נוספים שתומכים בהתקרבות להר הבית ככל שניתן.

לגבי החשש מאיסור 'כרת' – יש בהר הבית, כפי שהוא היום, כמה אזורי קדושה.

כל אחד פנימי יותר:

א. חלקם הם תוספת מאוחרת שאין בהם קדושה.

ב. חלקם, רוב הר הבית המקודש, הם מחנה לויה לשם אסורה הכניסה ללא טבילה כהלכה

ג. חלקם – מחנה שכינה – אסורה הכניסה לטמאי מת, והנכנס לשם במזיד חייב 'כרת'.

הכניסה של טמא מת לחלק זה אסורה והנכנסים לשם מתחייבים באיסור כרת החמור.

יראי השם העולים להר הבית טובלים כהלכה (בטבילה מיוחדת לכך). ובנוסף הם נמנעים מכניסה לאזור מחנה לויה, כדי שלא יגיעו למחנה שכינה.

החשש מספק כרת הוא שיקול, אך במקרים רבים איננו חוששים לו.

אם נחשוש אז: א. לא נתחתן הרי יש בזה ספק כרת.

ב. לא נאכל מצות בכל חג הפסח – ספק כרת אם הן החמיצו.

לסיכום: כל אחד ינהג בדבר זה ע"פ רבותיו.

בציפיה להשלמת הגאולה ולבנין בית המקדש

מכירת חמץ – הלכה שבועית מעלה שומרון

מכירת חמץ

מהתורה לא רק אסור לאכול חמץ בפסח אלא יש גם איסור של 'בל יראה ובל ימצא'. איסור השארת החמץ הוא רק לגבי חמץ שלך כפי שדרשו חכמים 'שלך אין אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים'.

איסור החמץ הוא איסור הנאה ולכן בזמן איסור החמץ, החל מערב פסח אחר חצות, לא ניתן למכור או לתת במתנה להאכיל לבעלי חיים וכד'.

מכאן שאיסור החמץ הוא רק על חמץ שברשות היהודי, הרי שאם מכר את חמצו לגוי הוא אינו שום איסור – החמץ אינו שלו. כמובן שהכוונה שהוא מכר אותו לפני זמן איסורו.

חמץ שעבר עליו הפסח – חכמים[1] אסרו גם לאחר הפסח את החמץ שהיה ברשות יהודי במשך החג. איסור זה הוא איסור הנאה לתמיד, גם לו וגם לאחרים. לכן חמץ כזה יש להשמידו כאשר מוצאים אותו לאחר החג.

מכירת חמץ לפני זמן איסורו

כבר במסכת פסחים[2] מוזכר הנוהג למכור לגוי חמץ של יהודי אחר שנמצא אצלך ואין אתה יכול להחזירו. זהו מדין 'השבת אבידה', שכן בעל החמץ יפסיד את ערכו אם הוא לא ימכר לפני זמן איסורו.

מכירת חמץ מתוך מחשבה שאולי יחזור ליהודי אחרי החג, מוזכרת בתוספתא[3] "ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה". אפשרות זו היא רק למצב נדיר בו היהודי 'נתקע' על הספינה, ויזדקק לחמץ אחרי החג, בהמשך ההפלגה. ניתן להסביר תוספתא זו גם במצב בו ליהודי יש חמץ ביבשה ואין לו גישה לבערו לפני החג. גם כאן החמץ ניתן לנכרי במתנה גמורה ואין הוא חייב להחזירו ליהודי אחרי החג.

בשולחן ערוך[4] מובא דין מכירת חמץ לנכרי בתנאי שהחמץ יועבר לרשות הנכרי באופן ממשי.

לפני כמה מאות שנים, בארצות אירופה, יהודים התפרנסו ממכירת יין שרף, שהוא חמץ גמור. התעורר השאלה כאשר זה היה כמעט כל רכושו, ואם  יאבד אותו עלול להימצא ללא פרנסה ולאבד את הזיכיון שקיבל מהפריץ למכור את היי"ש. בכמויות כאלו לא ניתן היה להוציא את החמץ מרשות היהודי ולכן החמץ נסגר במחסן שהושכר לנכרי והמכירה היתה בשטר, בלי להעבירו למקום אחר. המכירה לנכרי היא מורכבת ולכן הונהג שהמכירה תעשה באמצעות הרב.

בדורות האחרונים נוהגים שבעלי החמץ מייפים את כוחו של הרב למכור עבורם את החמץ שלהם לנכרי.

אין מצות מכירת חמץ

מובן שאין שום מצוה או חובה למכור חמץ. זה פתרון דחוק לסוחרים שאינם מצליחים לגמור את החמץ שברשותם, ולמקרים בהם אנו חוששים שהפקר החמץ איננו בלב שלם.

עיקר המצוה, למי שנשאר לו חמץ בערב פסח, הוא לבער את החמץ בשריפה וכד'.

למעשה

בימינו מכירת החמץ נעשית ע"י יפוי כח לרב למכור את החמץ שלנו. המכירה צריכה להיות מכירה גמורה בלב שלם כאשר המוכר יודע שיתכן ולא יקבל את החמץ בחזרה, אלא את תמורתו הכספית.

יש לרשום פרטים ברורים, בכתב ברור, כדי שהנכרי יוכל לבוא לקחת את החמץ שלו. לצורך זה יש לרשום כתובת מגורים מלאה וברורה וראוי להוסיף מספר טלפון נייד וזמין.

יפויי הכח צריך להיות חתום ע"י הבעלים, או מורשי החתימה.

אין לייפות רבנים שונים למכור את אותו החמץ. העושה כן מראה שאין הוא מתייחס לכך ברצינות הראויה ויתכן שאין מכירתו מועילה כלל.

יפויי כח למכירת חמץ באינרנט – היא תופסת כמו כל קנין אחר באינטרנט. יש למכירה זו כמה חסרונות:

  1. יש אנשים שאינם מבצעים קניות דרך האינטרנט.
  2. גמירות דעת –כיון שאין אדם נותן פרטי אשראי במכירה כזו, הוא אינו שוקל בכובד ראש את שליחת הטופס.
  3. במקרים רבים המוכר אינו מקבל אישור על מכירה זו, לכן איננה מומלצת לסוחרים הזקוקים לכך.

אחרי חג הפסח – המכירה היא מכירה גמורה ואינה פוקעת לעולם. אחרי החג, אם הנכרי רוצה, הוא יכול, למכור לנו את החמץ בחזרה. עד שלא יעשה זאת – החמץ שלו והמשתמש בו ללא רשותו הרי הוא גזלן. 

פסח כשר ושמח

דוד      לוי

רב הישוב

בכל יום ראשון לאחר תפילת ערבית מתקיים כאן לימוד הלכה קצר במשך כרבע שעה.


[1] רבי יהודה סובר שזהו איסור תורה.

[2] בדף יג.

[3] תוספתא פסחים פרק ב הלכה יב.

[4] אורח חיים הלכות פסח סימן תמח סעיף ג וזה לשונו: "אם מכרו או נתנו לאינו יהודי שמחוץ לבית קודם הפסח, אע"פ שהישראל מכרו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו, מותר. ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט אבל מתנה על מנת להחזיר לא מהני".

שאלות מרחבי הארץ 31– הלכות ריבית

פרשת משפטים – ריבית / הלוואה בריבית / ריבית משכנתא / ריבית בקניה בתשלומים / ריבית מסובסדת לשכר לימוד / איסור ריבית – הלוואה עבור קרוב משפחה / הלוואה בריבית ומתנה / קנס הצמדה וריבית (פריעת בעל חוב)

פרשת משפטים – ריבית

שלום וברכה, מפרשת משפטים ניתן ללמוד שלא ניתן לקבל/לקחת ריבית על הכסף וכיום ישנה השיטה של היתר עיסקה האם זה לא נוגד את דברי התורה? שכן לא מצאתי בפרשה דבר הדומה להיתר כלשהו בנשך.

בפרשה יש גם את העניין שלא להיות נושה לאדם עני. השאלה היא האם אדם העובד בחברת גביה ומשמש כעובד אצל אותו נושה, האם זהו גם איסור או שמא זה רק בין אדם לאדם שלא להיות נושה לעניים ?

תודה רבה על התשובות ושבוע טוב.

תשובה

שלום לך,

מדיוק המילים בתורה ניתן להבחין בין הלוואה לעני, שזו מצווה, ואין היתר עסקא מועיל לה, לבין הלוואה לעסקים שמותר בכמה סוגי אופנים להלוות, ולכך 'היתר עסקא' מועיל.

היתר עסקא מותר רק בתנאי שאכן מדובר בעסקה כמו קנית דירה, פתיחת עסק וכד', אבל קנית לחם לאכול ובגד ללבוש אינם בכלל עיסקא ואין ה'היתר' מתיר ללוות בריבית לשם כך.

העבודה בחברת גביה אינה פשוטה כלל ועיקר. יש צורך, לפני שנכנסים לעבוד בה, לברר האם כל הפעולות נעשות על פי ההלכה ומה האפשרויות השונות. בברכת שבוע טוב דוד לוי

הלוואה בריבית

לכבוד הרב רציתי לדעת אם מותר לבנקים לתת הלוואות בריבית כי לפי מה שאני יודע אסור לקחת הלוואה בריבית תודה רבה

תשובה

שלום לך, שאלתך תלויה במטרת ההלוואה.

הלואה למוצרי צריכה – אסורה. (אוכל טרי תיקון במוסך כרטיס לתיאטרון וכד').

הלואה להשקעה – מותרת בתנאי שלבנק יש 'היתר עיסקא' – במקרה כזה הבנק שותף לעסק שאתה עושה (משקיע במפעל, קונה מוצרי בני קיימא שערכם עשוי לעלות וכד').

הלוואה לקנית בית או רכב משועבד – מותרת, כיון שאתה והבנק שותפים בבית או ברכב לכל דבר וענין. בברכת חג שמח וכשר

ריבית משכנתא

לכבוד הרב. שלום רב!

כהמשך לשאלתי בהלכות ריבית וכו',. האם מותר לקחת משכנתא? (לא בשבילי, סתם אני שואל).

מה גם שאולי יש בזה ריבית קצוצה כי הבנק קובע מראש כמה תצטרך לשלם ואז זה כבר ייהפך לריבית דאורייתא, ובנוסף אין היתר עיסקא כי רק צד אחד נהנה-שזה הבנק. בברכה ושבוע טוב.

תשובה

שלום לך, אין איסור לקחת משכנתא:

1. לא צריך היתר עסקא..

2. לבנקים בישראל יש היתר עיסקא שמכסה משכנתא (אם היתה דעה שזו הלואה).

הסבר

1. במשכנתא אתה קונה בית בשותפות עם הבנק. (הבית שייך קודם לבנק בחלק היחסי של ההלואה). אינך יכול למכור אותו בלעדיו וגם אם קורה לבית נזק, אין שאלה מי משלם, בגלל שהוא חייב להיות מבוטח. יוצא שהריבית היא דומה לשכר דירה שאתה משלם. כך גם מי שקונה רכב בתשלומים כאשר הרכב ממושכן.

באופן עקרוני כך היה צריך להיות גם בקנית מקרר בתשלומים אלא שלא כולם נוהגים במצב זה, לבטח את המקרר. החברה שכותבת שהיא נשארת בעלת המקרר עד סוף התשלומים – אינה מתכוונת לכך ברצינות, כי הרי היא תמשיך לדרוש מהקונה את החוב גם אם המקרר יגנב וכד'.

2. היתר עסקא של הבנק מיועד לעשית עסקים, ולכן הלוואה לצורך קנית דירה כאשר אינך ממשכן את הדירה – היתר העסקא קיים כיון שאתה קונה מוצר בר קיימא.

במקרה כזה גם הלואה לקנית מקרר – היתר עיסקא יחול עליה. בברכה דוד לוי

ריבית בקניה בתשלומים

בס"ד שלום לרב שליט"א, קניתי מוצר בחנות, ביקשתי תשלומים המוכר השיב לי, המחירים שלנו הן בתשלום אחד, יותר מתשלום אחד בתוספת ריבית, באותו רגע לא עלה בדעתי האיסור ריבית.

 1.קניתי המוצר ושילמתי בכרטיס אשראי בתשלומים.

 2. האם יש היתר לקנות בתשלומים כאשר החנות מוסיף כסף עבור התשלומים? יתכן שהסיבה שהחנות גובה ריבית היא בגלל שהחברות כרטיסי אשראי גובים מהם אחוז מסוים על עסקאות בתשלומים ואז למעשה מגלגלים החיוב ללקוח הסופי. מדובר על סכום ריבית נמוך מאוד בחנות מתחרה מוצר דומה עולה קצת יותר אך נותנים תשלומים ללא תוספת.

תשובה

שלום לך, אין לכך שום היתר.

בריבית לא משנה הסכום – גם פרוטה אחת היא איסור תורה.

בריבית לא משנה לא הסיבה ולא הכוונה ויש איסור גם על המלווה וגם על הלווה וגם על כותב השטר והערב.

כעת לענ"ד אין מה לעשות –

עברת על איסור תורה שבין אדם למקום. חזרה בתשובה, בזהירות שלא יקרה שוב, – תכפר על כך. בברכה דוד לוי

ריבית מסובסדת לשכר לימוד

שלום כבוד הרב,

אני מתחיל ללמוד במכללה מסוימת שעשו בה הסכם עם הבנק שיאפשר לשלם את שכר הלימוד בתשלומים ללא ריבית והצמדה. אלא שלהבנתי הבנק לא מוותר על הריבית אלא שהמכללה מסבסדת את הריבית. האם יש כאן איסור ריבית? יישר כח ותודה רבה מראש!

תשובה

שלום לך, תזכה למצוות על ערנותך,

אם אתה לומד מקצוע ואתה מקווה לעבוד בו ולהתפרנס ממנו הרי שהלימודים שלך הם 'השקעה כלכלית'. היתר עיסקא המקובל בבנקים בישראל מועיל אם אתה לווה כסף ל'השקעה כלכלית' שסביר להניח שתניב פירות (כספיים) ולכן מותר לשלם ריבית על הלוואה שמטרתה מימון שכר לימוד. במקרה זה יש עוד סיבות להקל אבל כתבתי את העיקרית והחשובה. בהצלחה בלימודים.

איסור ריבית – הלוואה עבור קרוב משפחה

קבלתי הלוואה במחיר מועדף על ידי הבנק . ההלוואה מיועדת לבת שלי אבל רשומה על שמי וחשבוני יחויב מידי חודש .האם מותר לי לבקש מהבת לשלם לי גם את הריבית והפרשי הצמדה ?

תשובה

שלום לך, בינך לבין הבנק קיים היתר עיסקא המאפשר לך במקרים רבים ללוות כסף עבור עסקאות והשקעות שאתה עושה. בינך לבין בתך אין 'היתר עיסקא' על כל המשמעות שלו אך ניתן לערוך כזה. בתנאי שזו עיסקא מתאימה – לפי מטרת ההלוואה. יש לברר עבור מה היא לקחה את ההלוואה. (אם זו לא מטרה עסקית כמו קניית בית וכד' אולי ההיתר לא חל). שנה טובה . דוד לוי

הלוואה בריבית ומתנה

לכבוד הרב שלום. במהלך חג פסח  קרוב  משפחה שלי נקלע למצב שנגמר לו הכסף והגיע לחסרון כיס. (גם בבנק לא אפשרו לו להיכנס למינוס כלל,חשבונו מוגבל וגם הלוואה מהבנק לא יכל לקחת).

מכיוון שהוא גם נהג לעזור לי כלכלית מס' פעמים (השתתפות בתשלום נסיעות ללימודים) מתוך  הכרת הטוב, הצעתי את עזרתי עד שהסתדר. היות וגם אני במינוס, לקחתי מהבנק שלי הלוואה בסך 1000 שח ונתתי לו. כמו כן, נתתי לו 375 שח תווי רמי לוי לקניות אוכל  לחג שקיבלתי מעבודה  (השתדלתי לעזור מה  שביכולתי). מבחינתי אמרתי לו שזה מתנה והוא לא חייב להחזיר לי, על כמה וכמה כמובן שהעדפתי שלא יחזיר עם ריבית.

הוא קיבל על עצמו לשמור שבת ולאחר חודש הוא עבר תאונת דרכים וניצל בנס ממש, נפגע ונותר עם שבר בסטורנו. ביקרתי אותו בבית חולים ושהיתי להשגיח עליו כל היום. קניתי עבורו אוכל למס' ימים בשווי 250 שח וכו' ונתתי לו עוד כסף 150שח כדי שיסתדר כלכלית קצת כי הוא איבד עבודה  ואת הרכב (לא יכל לחזור מצד התאונה) אבל מבחינתי  נתתי מצד חסד ולא כהלוואה.

הוא פגש אותי שוב ושם בתיקי סכום של כסף כי רצה להחזיר על הטובה שעשיתי עבורו. סירבתי לקבל אבל הוא התעקש להחזיר. כשהגעתי הביתה ספרתי שיש 2000 שח.

התקשרתי חזרה וטענתי שהוא התבלבל היות והוא החזיר לי יותר כסף. ושאני לא מעוניינת בריבית ושזה איסור חמור מהתורה.

אז הוא טען מבחינתו שהוא קיבל כספי פיצויים ושהוא מחזיר לי על הלוואה ויתרת הכסף  העוברת היא מתנה כי הוא רוצה לעזור לי בתשלום לימודי נהיגה שאני מתכוונת להתחיל ושהוא לא התכוון לשלם ריבית.

האם זה נחשב לי שנתתי הלוואה בריבית?

אם כן, אין לי בעיה להחזיר, פשוט אני יודעת שהוא יסרב לקבל. אם אני מחזירה לו את הכסף והוא שוב מתעקש להחזיר ומדגיש שזו מתנה  (כמו שהיה רגיל לעשות עם הוצאות נסיעה) האם זה עדיין זה נחשב כריבית?

אני לא רוצה להיכשל ולהכשיל אפילו לא באבק ריבית. אשמח לעצה. תודה רבה על הקדשת הזמן ועל המענה.

תשובה

שלום לך, ריבית על הלוואה אסורה  גם בלי כוונה. מבחינתך נתת מתנה אלא שהוא התייחס ואמר לך שהוא מחזיר הלוואה. אם הוא מחזיר הלוואה – אסור לו להוסיף שקל אחד ולך אסור לקבל שום תוספת (גם לא מתנה וכד'). לכן תקבלי ממנו רק 1000 ש"ח שזו החזרת ההלואה . אם הוא ירצה הוא יכול לשלם לך כמתנה שיעורי נהיגה כמה שהוא רוצה.

אשריו שהתחיל לשמור שבת, ואת יכולה לומר לו שאיסורי ריבית (נותן, מקבל, ערב וכד') הם ככפירה ביציאת מצרים, כפי שלימדו אותנו חכמים שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים בתנאי שיקבלו עליהם את איסור ריבית (ספרי – מדרש הלכה). לכן עליו לקבל את  הכסף שאת מחזירה לו עוד לפני שיאמר בקידוש של שבת 'זכר ליציאת מצרים'. בברכה ובהצלחה ותזכי למצוות.

קנס הצמדה וריבית

לכבוד הרב.שלום וברכה. מאחר ואני לא עובד, עלי לשלם ביטוח לאומי. אבל מאחר ולא שילמתי, ביטוח לאומי מחייב אותי בקנסות והצמדה למדד.

א. האם זה נחשב ריבית? ואולי אפילו ריבית דאורייתא כי זוהי ריבית    קצוצה.

ב. במידה וכן האם עלי לשלם זאת? (דהיינו התשלום המקורי קנסות הצמדה למדד) ואולי בהמשך גם ביטוח לאומי יקח ממני ריבית על אי תשלום החוב. בברכה.

תשובה

שלום לך, טוב שאתה שואל שכן איסור ריבית הוא חמור ביותר והנותן או לוקח כאילו כופר ביציאת מצרים.

להלכה

הצמדה – אינה תמיד רבית.

קנס – זה תלוי באופיו ובדרך בה הוא ניתן.

ריבית – היא איסור תורה.

למעשה

1. אם תדייק, הרי שהם מחייבים אותך בקנסות ובהצמדה למדד, ואינם דורשים ממך ריבית. בכל מקרה, שים לב שאם לא תשלם הם ידרשו ממך יותר ואולי גם יתבעו אותך למשפט בערכאות שגם זה איסור חמור.

2. תשלם מיד הכל ובעתיד תקפיד לשלם בזמן: גם כי כך נכון ומוסרי, גם כדי להינצל מאיסורים. בברכת שבת שלום דוד לוי

שאלת המשך – פריעת בעל חוב

לכבוד הרב, שלום רב! הרב אמר לי לשלם מיד את החוב לביטוח לאומי. אבל לצערי אני לא עובד (כי אני לא מוצא עבודה) ואין לי כסף לשלם ביטוח לאומי. אי לכך החוב שלי יצטבר ויצטבר ויצבור ריביות על ריביות לביטוח לאומי. אודה לך אם תדריך אותי מה עלי לעשות. בברכת שבוע טוב.

תשובה

שלום לך, ע"פ ההלכה עליך למכור כל מה שיש לך כדי לשלם חוב מיד אפילו אינו נושא ריבית ואפילו במחירי הפסד.

אתן לך דוגמאות –

אתה יכול למכור את חפציך: כגון מחשב משומש, מעיל החורף וכד' בכמה עשרות ₪ או אולי תקבל יותר. עד פריעת החוב אינך נוסע באוטובוס אלא הולך ברגל, ואינך אוכל לחם פרוס (עולה שקל אחד יותר מלחם רגיל) ובודאי לא מורח עליו שום דבר.

זו חובה על פי ההלכה לכל אדם שיש לו חוב לאדם פרטי. כל כספך ורכושך משועבדים לחובותיך. חוב לגוף ציבורי הוא יותר חמור. ובמקרה שלך עלולה להתווסף העבירה החמורה של נתינת ריבית. על ריבית פוסק השולחן ערוך להלכה ש"כל נכסיך מתמוטטים בעוון ריבית". עד כאן הלכה.

למעשה אחרי שתפנים את הכתוב לעיל, גם תמצא עבודה. אמנם לא עבודה מסודרת ולא בשכר מינימום אבל אני בטוח שאם תחפש לעבוד בניקיון, גינון, בנין, סידור מדפים בחנות, מלצרות וכד' בעבודה זמנית, תסתפק בשכר של 10 ש"ח לשעה – אז תוכל למצוא עבודה לכמה ימים ולשלם את חובך לפני שיגדל ויוסיף ריבית.

אם אינך עובד יתכן שאתה זכאי לקצבת הבטחת הכנסה של ביטוח לאומי. בברכה ובהצלחה.

האם ובאיזה תנאים מותר לערוך קולולם ביישוב?

מה זה קולולם

קולולם הוא שירת המונים בציבור. ההשראה לרעיון הגיע כראה מאמירת 'סליחות' בציבור בכותל המערבי. בשונה מתפילה בציבור כאן כולם שרים שיר אחד. שיר שבד"כ חובר והולחן לקראת האירוע. באירוע משתתפים מאות אנשים, בד"כ שלא הכירו לפני כן. מחלקים אותם לקבוצות, כל קבוצה לומדת קול אחר בשיר ואח"כ נפגשים ומבצעים ביחד את השיר. בסופו מפיקים סרטון קצר שמופץ.

כללי

הדרך הנכונה היא לארגן קולולם בנפרד לנשים ובנפרד לגברים. לגבי אירועים של גברים ונשים כותב השו"ע (אבן העזר סימן כא) להתרחק מאד מאד. לכן לא הייתי יוזם אירוע כזה, אך בתנאים מסוימים זה אינו אסור. לכן לפעמים צריך לבחון את ההיבטים ההלכתיים לפרטיהם ולראות אם וכיצד ניתן לאפשר את הדבר למי שמעוניין בו.

תפקידנו בחיים הוא להתקדם מבחינה רוחנית. לכן לעיתים יש להאבק כדי שלא לרדת בדברים בהם נהגנו להדר, אפילו אם הם רק הידור, ומצד שני לפני שנתקדם ונתעלה, עלינו לבחון את יכולת הציבור לכך.

מסיבה זו נראה היה לי לאפשר קולולם בישוב בתנאים הבאים:

  1. האירוע יערך בנפרד מאירועים אחרים. כדי שמי שרוצה יגיע ומי שרוצה להיעדר – לא יאלץ לצאת והיעדרותו לא תבלוט.
  2. אין לשיר כך שנשים שרות וגברים עונים או להיפך. (אצלנו אין מצב כזה. שלושת הקולות יהיו במקביל אצל גברים ואצל נשים כששילוב ההרמוניה תהיה אצל כל מין בפני עצמו).
  3. עמידה /ישיבה נפרדת בהפרדה ברורה (אין מקום ל'משפחתיות'). יהיה מרחק משמעותי בין הגברים לנשים ע"י יצירת 3 קבוצות כאשר בין הנשים לגברים יהיו ילדים עד גיל 10.
  4. המנחה והמנצח על הקולות יהיו גברים, כמקובל בישוב.
  5. לעיתים באירוע כזה השרים גם מניעים את הגוף בקצב השירה. אין לצלם במצב כזה נשים , ואם צילמו, תמונות אלו לא ישולבו בסרטון.  

הסבר ההלכה

  1. יש איסור חמור לשיר כאשר גברים שרים ונשים עונות או להיפך. איסור זה מפורש (גמרא סוטה מח.) אמר רב יוסף:                  זמרי גברי ועני נשי – פריצותא, זמרי נשי ועני גברי – כאש בנעורת. – חמור יותר, שזה מגרה את היצר.למאי נפקא מינה? הרי שניהם אסורים לבטולי הא מקמי הא. לעבור על איסור פחות חמור.
  2. איסור לשמוע קול אישה זרה כאשר היא שרה. מקור האיסור הוא בשיר השירים (פ"ב) שם נאמר "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" ומכאן לומדת הגמרא (ברכות כד.) "אמר שמואל: קול באשה ערוה", וכך פוסק השו"ע  (או"ח עה ג) יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע. ומסביר המשנה ברורה: "זמר אשה – אפילו פנויה … וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע (=גם שלא בשעת קריאת שמע) וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא ובתולות דידן כולם בחזקת נדות … וקול זמר פנויה נכרית היא ג"כ בכלל ערוה".
  3. לגבי דיבור רגיל של אשה כותב הרמ"א (שם) "אבל קול הרגיל בו אינו ערוה". מקור דבריו מהגמרא (קידושין ע.) שאוסרת שאלת שלום והתעניינות ואינה אוסרת קול רגיל. וכן למדנו במסכת אבות (א,ה) "אל תרבה שיחה עם האשה" – הרי שאין איסור בדיבור אלא בריבויו. מסכם את הדברים ה'ישכיל עבדי' (ח"ה סימן יב) שהאיסור הוא כאשר שם לב לדבריה וקולה או בשיחה פנים אל פנים.
  4. יש מקילים בתערובת קולות כאשר לא ניתן לזהות אשה מוכרת ששרה אלא בליל קולות.
  5. יש מקילים כאשר שומעים קול אשה שרה שאינו מכירה ומעולם לא ראה לא אותה ולא את תמונתה.
  6. איסור לראות נשים רוקדות כולל גם תנועות גוף בזמן השירה. 

בברכת עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה