שלושים סוגי פירות

מנהג ב-טו בשבט לאכול מפירות הארץ, בעיקר מפירות ארץ ישראל.

כבר אדם הראשון, בגן עדן, נצטווה "מכל עץ הגן תאכל" – לאכול מפירות העצים שבגן עדן.

באכילת פירות ארץ ישראל אנו סופגים מקדושת הארץ. מסיבה זו, אחרי אכילת פירות משבעת המינים שגדלו בארץ ישראל, עלינו לברך 'על הארץ ועל פירותיה', ולהבדילם מפירות שלא גדלו בארץ ישראל ולא ספגו מקדושתה.

המהדרים משתדלים לאכול שלושים סוגי פירות שונים. המקור למנהג זה הוא בכתבי רבנו חיים ויטאל זצ"ל, תלמיד האר"י. הוא כותב שבארץ ישראל יש 30 סוגי פירות המתחלקים לשלוש קבוצות, לפי החלק שנאכל בהם:

1. עשרה מינים בהם אנו אוכלים גם את הקליפה וגם את הפרי שבתוכה, כנגד עולם הבריאה.
2. עשרה מינים בהם אנו אוכלים את הפרי, פרט לגרעין הקשה שבתוכו, כנגד היצירה.
3. עשרה מינים אותם אנו מקלפים ואוכלים את הפרי ללא הקליפה, כנגד עולם העשיה.

הקליפה – 'שומר' הפרי

לכל הפירות יש קליפה. בין אלו שאנו אוכלים את קליפתם ובין אלו שקליפתם אינה נאכלת. בלשון המשנה, במסכת עוקצין, הקליפה נקראת 'שומר' לפרי. הקליפה היא חלק ממנו לענין שיעור גודל הפרי, אותו אנו מודדים עם הקליפה, וגם לענין טומאת אוכלין -שאם השומר נטמא אז כל הפרי נטמא.הרמב"ם, בפירושו למשנה, מסביר שה'שומר' הוא משמר את הפרי כדי שיוכל לגדול ולהתפתח. בהמשך, לאחר שהפרי גדל והבשיל, מסתיים תפקיד השומר ובד"כ הקליפה, שהגנה על הפרי, מוסרת או נושרת (או הופכת לחלק מהפרי). והפרי יכול להצמיח עץ חדש. 

קליפה ופרי בגאולת ישראל

אנו, בעיקר בדורנו, דור של גאולה, רוצים לראות את השלמת הגאולה במהרה. לראות את משיח בן דוד מגיע בכל הדרו, ומקים את מלכות בית דוד. אצה לנו הדרך – שיגיע עכשיו !אלא שמתוך התבוננות בהופעת הפירות אנו יכולים להבין את התהליך. אנו יכולים להבין מדוע הגאולה והקמת המדינה צומחים ע"י אנשים שהפסיקו לפקוד את בתי הכנסת ולהתפלל ל'השיבה שופטינו כבראשונה' ולבנין בית המקדש.  טבע הפרי שהוא גדל כשהוא עטוף ומוגן בקליפה השומרת עליו. גם במהלך ההסתוריה של גאולת ישראל כך הדבר. מלכות ישראל שיש בה קדושה אלוקית פנימית, צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה.כך עם ישראל גדל כעם בתוך מלכות מצרים.כך משה רבנו, גואלם של ישראל, גדל בבית פרעה.כך דוד המלך מגיע מתמר וממואב.כך המשיח יושב בשערי רומי.כעת אנו בשלב של השלת הקליפה. להוציא בעדינות את הפרי מתוך קליפתו. הפרי הקדוש והעדין יצא מתוכה לבנין מלכות של קדושה ובנין בית המקדש, במהרה בימינו.

בליל הסדר, בשבח והודאה לקב"ה, הודנו לה': "ברוך שומר הבטחתו לישראל" – הזכרנו את ברית בין הבתרים, בה מגלה ה' לאברהם אבינו את ה'תוכנית האלוקית' לפיה זרעו יירש את הארץ. בתוך הדברים מוזכר שבני ישראל יהיו משועבדים ורק בדור הרביעי ישובו לארץ. בנימוק נוסף ל'תוכנית זו' מציין הקב"ה כי "לא שלם עוון האמורי עד הנה". מהו עוון האמורי וכיצד זה קשור אלינו ?

בפרשות אחרי-מות וקדושים מדגישה התורה את עניני הקדושה בכלל ואת קדושת המשפחה בפרט ומפרטת את איסורי העריות. בתחילת איסורי העריות בפרשת קדושים כתוב:"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי אֲנִי ה' אלקיכֶם".

בפרשת אחרי מות מופיע האיסור לעשות כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לא תַעֲשׂוּ" – כי בכל אלו נטמאו הגויים שה' מוציא מארץ ישראל – זהו עוון האמורי.

ואכן נלוות לכך אזהרה ברורה, אשר חוזרת בשתי הפרשות, שזהו תנאי לרשת את הארץ, וחטאים אלו עלולים , חלילה, לגרום לכך שארץ ישראל תקיא אותנו, כמו שנאמר "וְלא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" שהיו פרוצים בעריות.

בסוף פרשת קדושים, בדברי הסיכום לענינים אלו, מדגיש הקב"ה "אֲנִי ה' אלקיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים" – הוא מבדיל אותנו שנהיה שונים מהעמים האחרים, ואז נזכה ל "אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".

אם חפצי חיים אנו, אם חפצים אנו להישאר בארץ ולהמשיך לרשת אותה – עלינו לשים לנגד עינינו את קדושת המשפחה בישראל ולדעת שזה תנאי לישיבתנו בארץ ישראל.

חזק ונתחזק בקדושה ובטהרה

בנאמנות ובבנין משפחותינו כהלכה