פרשת שבוע

בימים אלו אנו קוראים בפרשת השבוע בחומש שמות על יציאת מצרים. מדרש ההלכה על הפסוק "אני  ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים" כותב שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים על תנאי שתקבלו את מצות ריבית שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים והמקבל עליו עול ריבית מקבל […]

בשולי ספר בראשית זכינו ללמוד מיהו המנהיג הראוי לישראל. בהקשר זה נבחן את דברי חכמים לגבי שני אירועים: יעקב שולח את יהודה להקים את הישיבה בירידה למצרים נאמר "ואת יהודה שלח … להורות לפניו גושנה". במדרש (ב"ר צה ג) למדו מכאן שיעקב שלח את יהודה להקים שם ישיבה – בית ועד שיהא מורה בו דברי

שופר וחצוצרות בשדרות כאשר אויבים באים על ישראל, עלינו להריע בחצוצרות לפני ה'. משמעות תרועה זו היא גם התעוררות ותשובה כדי להיות ראויים לשרת בצבא ה', לתקוף ולנצח את אויבנו – אויבי ה'. לאחר תשובה זו, יש להיכנס בקשרי המלחמה, להשען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה ולדעת שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה. לרגל

בליל הסדר, בשבח והודאה לקב"ה, הודנו לה': "ברוך שומר הבטחתו לישראל" – הזכרנו את ברית בין הבתרים, בה מגלה ה' לאברהם אבינו את ה'תוכנית האלוקית' לפיה זרעו יירש את הארץ. בתוך הדברים מוזכר שבני ישראל יהיו משועבדים ורק בדור הרביעי ישובו לארץ. בנימוק נוסף ל'תוכנית זו' מציין הקב"ה כי "לא שלם עוון האמורי עד הנה".

פרשת 'ויקהל' פותחת בציווי ה' על שמירת השבת: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה', כל העושה בו מלאכה יומת"[1]. מצוות השבת נכפלה בתורה שתים עשרה פעמים[2]. בודאי שלכל אחת מהפעמים יש משמעות שונה. לפעמים המצווה היא לקדש את השבת, וישנם מקומות בהם מודגשת המצוה על כל יחיד ויחיד מישראל

בפרשת תצווה נקרא בתורה על בגדי הכהונה. הקב"ה מצווה להכין לכהנים בגדים מיוחדים שיהיו לכבוד ולתפארת. וכן יש איסור חמור לקרוע או ללבוש קרועים, כל כהן צריך ללבוש לפי מידתו. ספר החינוך מסביר שיש כבוד לבית ולעבודה בהיות העובד מלובש בלבוש מיוחד לעבודה במקדש. גם על המקדש להיות מפואר לפי יכולת הקהל לבנותו, וזאת כיון

במסכת גיטין דורש רבי טרפון על הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", – לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים". – אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אין אתה רשאי להתדיין לפניהם. בפירוש רש"י על הפסוק מוסבר – "שהמביא דיני ישראל לפני ארמים מחלל את השם ומייקר את שם האלילים להחשיבם". ואפילו כאשר הם דנים באותו עניין כמו בדיני