במסכת גיטין דורש רבי טרפון על הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", – לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים". – אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אין אתה רשאי להתדיין לפניהם. בפירוש רש"י על הפסוק מוסבר – "שהמביא דיני ישראל לפני ארמים מחלל את השם ומייקר את שם האלילים להחשיבם". ואפילו כאשר הם דנים באותו עניין כמו בדיני ישראל.
דברי רש"י אלו מבוססים, על מדרש תנחומא, שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני דייני אומות העולם כופר בקב"ה תחילה ואח"כ כופר בתורה.
הרשב"ץ מסביר את דברי רש"י, ומדגיש שה"מייקר את שם האלילים" הכוונה גם לישמעאלים. אע"פ שאינם עובדי עבודה זרה, הרי הם מכחישים משפטי תורתנו. כמו כן הוא מציין שאיסור זה הוא איסור דאורייתא.
אם דיניהם אינו כדין ישראל, הרי בנוסף לאיסור זה הוא גם גזלן ופסול לעדות, עד שישלם מה שנטל שלא כדין.
הרמב"ם, בהלכות סנהדרין[1] כותב: "כל הדן בדיני גויים ובערכאות שלהם, אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל – הרי זה רשע, וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו. … היתה יד הגויים תקיפה, ובעל דינו אלים, ואינו יכול להוציא ממנו ממונו בדייני ישראל – יתבענו לדייני ישראל תחילה. אם לא רצה הנתבע לבוא – נוטל רשות מבית דין, ומציל בדיני עכו"ם מיד בעל דינו".
אפילו אם השופטים של בית המשפט הינם יהודים, אין הפניה אליהם מותרת, מכיוון שהשאלה כאן אינה של יושר או של חשש לקבלת שוחד, אלא של החוקים לפיהם הם דנים. האם אלו הם חוקי תורתנו הקדושה שמפי עליון ניתנה, או שאלו חוקי בשר ודם שאינם מכירים בחוקי התורה.
בסיכום, אנו למדים שיש בפניה לערכאות שני איסורים:
1. איסור בפני עצמו של כפירה בשם ובאלוקי ישראל. נראה שזהו איסור דאורייתא.
2. אם על פי דין תורה הממון בו זכה אדם בערכאות אינו מגיע לו, הרי שבנוסף הוא עובר גם על איסור גזל, כל זמן שכסף זה בידו.
בזכות השבת שופטינו כבראשונה, נזכה להסיר מאתנו יגון ואנחה.
פרק כו הלכה ז, [1]