סדר הקידוש בסוכה:
- יין – ברכת בורא פרי הגפן (לפניה פסוקים לפי המנהגים השונים)
- קידוש – היום בברכת מקדש ישראל והזמנים
- סוכה – לישב בסוכה.
- זמן – ברכת 'שהחיינו'.
* הקידוש קודם למצוות סוכה כי קודם מתקדש היום ורק אח"כ המצווה לשבת בסוכה.
*מי שטעה ובירך 'שהחיינו' לפני 'לישב בסוכה' – יצא ידי חובתו ואינו צריך לשוב ולברך.
ברכת 'שהחיינו' בליל החג היא גם על החג עצמו וגם על הסוכה. על כך צריך לכוון בברכה זו. יש לכך משמעות במצבים מיוחדים:
- אם מסיבות שונות קידש בבית בליל החג – הוא מברך 'שהחיינו' על החג וכאשר ימצא בסוכה בפעם הראשונה, ישוב ויברך על מצוות סוכה.
- אם שכח לברך ברכת 'שהחיינו' בליל החג – מברך בכל רגע שנזכר, גם ביום הושענא רבא, וגם אם אינו בסוכה. במקרה כזה ברכתו היא על החג ולא על מצוות סוכה.
בניית הסוכה וברכת 'שהחיינו'
מצווה על האדם להקים לו סוכה לקראת החג, לכן רבים מקפידים להניח את הסכך בעצמם, או לפחות לעשות זאת על ידי שליח יהודי. לגבי ברכת 'שהחיינו' על בניית הסוכה – נפסק להלכה שאין מברכים 'שהחיינו' על עשית הסוכה וסומכים על הברכה בליל החג.
לקדש בעמידה, לברך 'לישב בסוכה' ואז להתיישב
ברכת ליישב בסוכה מכוונת לישיבה מלשון יישוב ולכן גם מי שרק עומד או שוכב בסוכה ואינו יושב בה מברך 'לישב בסוכה'. השו"ע מביא, בסעיף ב את דעת הרמב"ם לקדש בעמידה ולהתיישב אחרי ברכת 'לישב בסוכה' ולפני ברכת 'שהחיינו'. הנוהגים כך מברכים בכל יום ברכת 'לישב בסוכה' ואח"כ מתיישבים. מו"ר הרב צבי-יהודה זצ"ל הסביר מנהג זה בכך שלמרות שהכוונה בברכה היא מלשון 'יישוב' יש ענין להתייחס למטבע של חכמים שקבעו לנו לברך בלשון 'ישיבה' ולנהוג כך כאשר ניתן.
מרבית עולי תימן נוהגים לברך בכל פעם שהם נכנסים לסוכה והם מברכים ומתיישבים עובר לעשייתם.