מהלכות ראש השנה
ערב החג:
הנוהגות להדליק נרות שעווה בפמוטים, צריכות לפני כניסת החג להדביק נרות לערב השני.
נשים העתידות לטבול בליל החג השני יתייעצו עם הבלנית כיצד להתכונן לטבילה.
ליל החג:
מעשינו בראש השנה הם בבחינת התחלה וסימן טוב לכל השנה. לכן:
בליל החג יבוא לביתו בשמחה ויזהר מאד שלא לכעוס ולא להקפיד אפילו בלב.
לאחר הקידוש נהגו ישראל להביא לשולחן מיני מאכלים לסימן טוב.
עדיף לברך קודם "המוציא", לאכול כזית פת ולאחר מכן להביא מאכלים אלו לשולחן ויברך על אחד הפירות (תמר) בורא פרי העץ.
אפשר להקדים אמירת "יהי רצון" לברכת "בורא פרי העץ", ואפשר גם לברך בורא פרי העץ, לאכול מעט ואח"כ לומר "יהי רצון".
בסעודה ישתדל ללמוד משניות מסכת ראש השנה ומכל מקום ירבה בדברי תורה.
תקיעת שופר:
מצוה מהתורה לשמוע בראש השנה קול שופר שנאמר "יום תרועה יהיה לכם".
קודם שיתקע או ישמע תקיעות יברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו".
נשים אינן חייבות במצות שופר ומשתדלות לבוא לבית הכנסת. וכבר נהגו הנשים לשמוע קול שופר, ומנהג זה שקבלו על עצמן דומה לנדר.
אמא המטופלת בילדים עדיף שתשמור עליהם בבית ולא תביאם לבית הכנסת, כדי שלא יפריעו בשעת התפילה. לפיכך, לאחר התפילה תוקעים לנשים בנפרד שלושים 'קולות'. לגבי הברכות בתקיעות אלו נהגו שאחת הנשים האשכנזיות תברך ותוציא את חברותיה, בכל מקרה אין התוקע מברך להן.
שני ימי החג:
אין מכינים מיום ראשון ליום שני של ראש השנה, ולכן אסור להכין, לבשל, לערוך את שולחן, להדיח כלים, להדליק נרות וכד' ליום השני של ראש השנה לפני צאת הכוכבים (קרוב לזמן צאת השבת הקרובה).
הדלקת הנרות בלילה השני של החג תעשה ע"י העברת אש מנר שהודלק לפני כניסת החג, לנרות שמן, לנרות שהודבקו בפמוטים לפני כניסת החג, או לנרות ללא הדבקה – נרונים או כוסיות שמן.
את הגפרור תניח המדליקה כך שיכבה מאליו.
ביום השני מברכים על הדלקת הנרות "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו" כמו ביום הראשון. אם יש בבית בגד או פרי חדש, מומלץ שתלבש או תניחהו לפניה בזמן ברכת "שהחיינו".
מנהג "תשליך":
בכל שנה נהוג ללכת ביום ראשון של ראש השנה, אחרי תפילת מנחה, אל שפת הים או בור מים, ולומר שם "תשליך".
נשים האומרות "תשליך" יש להן שכר והעיקר שכולם יזהרו בגדרי הצניעות.
"אכלו משמנים, ושתו ממתקים, ושילחו מנות לאין נכון לו
כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח, ט)