ערב החג:

• הנוהגות להדליק נרות שעווה בפמוטים, צריכות לפני כניסת החג להדביק נרות לערב השני.
• נשים העתידות לטבול בליל החג השני יתייעצו עם הבלנית כיצד להתכונן לטבילה.

ליל החג:

מעשינו בראש השנה הם בבחינת התחלה וסימן טוב לכל השנה. לכן:

• בליל החג יבוא לביתו בשמחה ויזהר מאד שלא לכעוס ולא להקפיד אפילו בלב.
• לאחר הקידוש נהגו ישראל להביא לשולחן מיני מאכלים לסימן טוב.

• עדיף לברך קודם "המוציא", לאכול כזית פת ולאחר מכן להביא מאכלים אלו לשולחן ויברך על אחד הפירות (תמר) בורא פרי העץ.
• אפשר להקדים אמירת "יהי רצון" לברכת "בורא פרי העץ", ואפשר גם לברך בורא פרי העץ, לאכול מעט ואח"כ לומר "יהי רצון".
• בסעודה ישתדל ללמוד משניות מסכת ראש השנה ומכל מקום ירבה בדברי תורה.

תקיעת שופר:

• מצוה מהתורה לשמוע בראש השנה קול שופר שנאמר "יום תרועה יהיה לכם".
• כאשר ראש השנה חל בשבת גזרו רבנן שלא לתקוע בשופר. חכמים ביטלו בכך מצווה מהתורה כיון שחששו שמא ילך אדם ללמוד לתקוע בר"ה, ויעביר את השופר ד' אמות ברשות הרבים.
• בשבת השופר הוא מוקצה ואין לטלטלו כלל.
• קודם שיתקע או ישמע תקיעות יברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו".
• נשים אינן חייבות במצות שופר ומשתדלות לבוא לבית הכנסת. וכבר נהגו הנשים לשמוע קול שופר, ומנהג זה שקבלו על עצמן דומה לנדר.
• אמא המטופלת בילדים עדיף שתשמור עליהם בבית ולא תביאם לבית הכנסת, כדי שלא יפריעו בשעת התפילה. לפיכך, לאחר התפילה תוקעים לנשים בנפרד שלושים 'קולות'. לגבי הברכות בתקיעות אלו נהגו שאחת הנשים האשכנזיות תברך ותוציא את חברותיה.

מנהג "תשליך":

• בכל שנה נהוג ללכת ביום ראשון של ראש השנה, אחרי תפילת מנחה, אל שפת הים או בור מים, ולומר שם "תשליך".

השנה שיו"ט ראשון של ראש השנה חל בשבת, האשכנזים נוהגים לדחות מנהג זה ליום שני של ראש השנה. במקום בו התשליך נעשה בתוך ה'עירוב', כמו אצלנו, הספרדים נוהגים שלא לדחות 'סדר תשליך' ליום השני של ראש השנה. {הרוצים ללכת ל'תשליך' ל'בור' יעשו זאת אך ורק ביום השני של ראש השנה.}

• נשים האומרות "תשליך" יש להן שכר והעיקר שכולם יזהרו בגדרי הצניעות.

שני ימי החג:

• אין מכינים מיום ראשון ליום שני של ראש השנה, ולכן אסור להכין, לבשל, לערוך את שולחן, להדיח כלים, להדליק נרות וכד' ליום השני של ראש השנה לפני צאת השבת.
• הדלקת הנרות בלילה השני של החג תעשה ע"י העברת אש מנר שהודלק לפני כניסת החג, לנרות שמן, לנרות שהודבקו בפמוטים לפני כניסת החג, או לנרות ללא הדבקה – נרונים או כוסיות שמן.
• את הגפרור תניח המדליקה כך שיכבה מאליו.
• ביום השני מברכים על הדלקת הנרות "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו" כמו ביום הראשון. אם יש בבית בגד או פרי חדש, מומלץ שתלבש או תניחהו לפניה בזמן ברכת "שהחיינו".
• מי שלא התפללה תפילת ערבית, או לא הזכירה בתפילתה "ותודיענו", אסור לה לשעות מלאכה האסורה בשבת, לפני שתאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
• בליל שני של ראש השנה מוסיפים בתפילת שמונה עשרה "ותודיענו" להבדיל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב.
• בקידוש ליל שני של ראש השנה, יש להתבונן לאור הנרות, כמו בהבדלה, ולהוסיף ברכת "בורא מאורי האש", ולאחריה ברכת "המבדיל בין קודש לקודש".

מוצאי החג:

• במוצאי החג מבדילים על היין ואומרים רק ברכת 'הגפן' ו"המבדיל בין קודש לחול".

"אכלו משמנים, ושתו ממתקים, ושילחו מנות לאין נכון לו

 כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח, ט)

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה

תכלה שנה וקיללותיה, תחל שנה וברכותיה

לכל תושבי הישוב

ולכל ישראל

דוד לוי

רב הישוב

זכינו ובשובנו לארץ ישראל, ובפרט בישובים כמו שלנו, מצוות סוכה חביבה וכל אחד בונה סוכה לבני ביתו. לפעמים, בקושי הגלות, לא יכלו היהודים לבנות סוכה כראוי.

במצוות סוכה יש הרבה פרטים וחשוב לדייק ולעשות אותה כהלכה. שאם לא כך מבטל היושב בה מצוות עשה מהתורה, במשך כל שבעת ימי החג, ובנוסף, הוא עלול לגרום, לו ולאחרים, לברכה לבטלה.

כתבו הפוסקים (מובא בכף החיים סימן תרכה ס"ק ט) שצריך אדם להראות סוכתו לת"ח.

הם, הת"ח, צריכים לעבור ולבדוק את הסוכות שלא יהיה בהם פסול: האם המקום מתאים והאם הסכך והדפנות כשרים, וכד'. (בישוב אני עובר בין הסוכות, של מי שמבקש, כיומיים לפני החג).

לימוד התורה בדורנו הולך וגדל. רבים לומדים הלכות סוכה ורצים ליישם אותם, אלא, שבמקרים רבים, דברים הכשרים בדיעבד, או בשעת הדחק, הופכים לנוהג קבוע לכתחילה. (לפעמים גם בעזרת הסוחרים). בשורות הבאות אדגיש כמה נושאים בבניית הסוכה:

מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך אף על פי שהוא אדם מכובד, וזהו כבודו שעוסק בעצמו במצווה. אם לא יכול לבנות בעצמו – ימנה שליח לשם כך. מן הראוי היה לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על ברכת "שהחיינו" שאומרים בקידוש, בעת הישיבה בה בליל החג.

1. בחירת המקום – הסוכה צריכה לשמש אותנו למגורים קבועים במשך שבעה ימים. שם נאכל, נישן, נלמד, נשחק וכד' במשך כל השבוע. מקום הסוכה צריך להיות מתאים ונעים לכך. ללא ריחות ורעשים ושאר דברים הטורדים אותנו.
2. מבנה הסוכה צריך לכלול 3-4 דפנות חזקות ויציבות שמסוגלות לעמוד בשינויים סבירים כמזג האויר וכד'.

הדפנות צריכות להתאים לנו מבחינת צניעות, שזה יסודו של הבית.

הדפנות היציבות יכולות להיות רק עד גובה של עשרה טפחים (80-100 ס"מ), כאשר מעליהן חלל פנוי עד הסכך. בתנאי שדפנות נוספות מאפשרות תשמישים צנועים בסוכה.

חלונות ודלתות ישפרו את זרימת האויר בסוכה. בפרט בימי המגיפה כאשר מקום פתוח מוגדר מקום עם שלושה כיווני אויר.

ניתן להעמיד דפנות חזקות המכשירות את הסוכה ובנוסף להן דפנות אחרות לצניעות (כגון שנעות ברוח).

• הסכך הוא עיקר המצווה בסוכה. סכך כשר הוא מן הצומח. מחצלות למיניהן הן כשרות, בתנאי שנעשו לשם סכך (עיין משנה ברורה שסתם מחצלת פסולה).

על הסכך להצל על רוב הסוכה, וגם אותו יש להניח באופן שהישיבה בסוכה תנעם. (לא דליל מדי, לא מדיף ריח לא נעים, לא מתייבש מהר וכד').

את הסכך חובה להעמיד רק אחרי הקמת הדפנות המכשירות את הסוכה.

• נוי סוכה – זה אלי ואנווהו, יש להתנאות בכל המצוות. הנוי הוא ענין אישי לכל משפחה: יש הרוצה סוכה שקטה ללא קישוטים רועשים ויש המרבה לתלות בסוכה תמונות וציורים. כל אחד ינהג כרצון משפחתו.

קישוטי הסוכה הם 'מוקצה למצוות נוי סוכה. אם מתכוונים להורידם לפני מוצאי שמחת תורה, יש לומר בעת תליית הקישוטים, או לפני כניסה החג 'אני תולה קישוטים בסוכה, אך אשתמש או אורידם בכל עת שארצה'.

• גודל הסוכה צריך להיות כזה שינעם לכל המשפחה להתכנס ולשהות בה.

עלינו להקפיד לבנות סוכה כהלכתה ולדור בה שבעת ימים זכר ליציאת מצרים.

חג סוכות כשר ושמח

דוד      לוי

רב      הישוב

סדר הקידוש בסוכה:

1. יין – ברכת בורא פרי הגפן (לפניה פסוקים לפי המנהגים השונים)
2. קידוש – היום בברכת מקדש ישראל והזמנים
3. סוכה – לישב בסוכה.
4. זמן – ברכת 'שהחיינו'.

* הקידוש קודם למצוות סוכה כי קודם מתקדש היום ורק אח"כ המצווה לשבת בסוכה.

*מי שטעה ובירך 'שהחיינו' לפני 'לישב בסוכה' – יצא ידי חובתו ואינו צריך לשוב ולברך.

ברכת 'שהחיינו' בליל החג היא גם על החג עצמו וגם על הסוכה. על כך צריך לכוון בברכה זו. יש לכך משמעות במצבים מיוחדים:

1. אם מסיבות שונות קידש בבית בליל החג – הוא מברך 'שהחיינו' על החג וכאשר ימצא בסוכה בפעם הראשונה, ישוב ויברך על מצוות סוכה.
2. אם שכח לברך ברכת 'שהחיינו' בליל החג – מברך בכל רגע שנזכר, גם ביום הושענא רבא, וגם אם אינו בסוכה. במקרה כזה ברכתו היא על החג ולא על מצוות סוכה.  

בניית הסוכה וברכת 'שהחיינו'

מצווה על האדם להקים לו סוכה לקראת החג, לכן רבים מקפידים להניח את הסכך בעצמם, או לפחות לעשות זאת על ידי שליח יהודי. לגבי ברכת 'שהחיינו' על בניית הסוכה – נפסק להלכה שאין מברכים 'שהחיינו' על עשית הסוכה וסומכים על הברכה בליל החג.

לקדש בעמידה, לברך 'לישב בסוכה' ואז להתיישב

ברכת ליישב בסוכה מכוונת לישיבה מלשון יישוב ולכן גם מי שרק עומד או שוכב בסוכה ואינו יושב בה מברך 'לישב בסוכה'. השו"ע מביא, בסעיף ב את דעת הרמב"ם לקדש בעמידה ולהתיישב אחרי ברכת 'לישב בסוכה' ולפני ברכת 'שהחיינו'. הנוהגים כך מברכים בכל יום ברכת 'לישב בסוכה' ואח"כ מתיישבים. מו"ר הרב צבי-יהודה זצ"ל הסביר מנהג זה בכך שלמרות שהכוונה בברכה היא מלשון 'יישוב' יש ענין להתייחס למטבע של חכמים שקבעו לנו לברך בלשון 'ישיבה' ולנהוג כך כאשר ניתן.

מרבית עולי תימן נוהגים לברך בכל פעם שהם נכנסים לסוכה והם מברכים ומתיישבים עובר לעשייתם.

מהלכות ראש השנה

ערב החג:

הנוהגות להדליק נרות שעווה בפמוטים, צריכות לפני כניסת החג להדביק נרות לערב השני.

נשים העתידות לטבול בליל החג השני יתייעצו עם הבלנית כיצד להתכונן לטבילה.

ליל החג:

מעשינו בראש השנה הם בבחינת התחלה וסימן טוב לכל השנה. לכן:

 בליל החג יבוא לביתו בשמחה ויזהר מאד שלא לכעוס ולא להקפיד אפילו בלב.

לאחר הקידוש נהגו ישראל להביא לשולחן מיני מאכלים לסימן טוב.

עדיף לברך קודם "המוציא", לאכול כזית פת ולאחר מכן להביא מאכלים אלו לשולחן ויברך על אחד הפירות (תמר) בורא פרי העץ.

אפשר להקדים אמירת "יהי רצון" לברכת "בורא פרי העץ", ואפשר גם לברך בורא פרי העץ, לאכול מעט ואח"כ לומר "יהי רצון".

בסעודה ישתדל ללמוד משניות מסכת ראש השנה ומכל מקום ירבה בדברי תורה.

תקיעת שופר:

מצוה מהתורה לשמוע בראש השנה קול שופר שנאמר "יום תרועה יהיה לכם".

קודם שיתקע או ישמע תקיעות יברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו".

נשים אינן חייבות במצות שופר ומשתדלות לבוא לבית הכנסת. וכבר נהגו הנשים לשמוע קול שופר, ומנהג זה שקבלו על עצמן דומה לנדר.

אמא המטופלת בילדים עדיף שתשמור עליהם בבית ולא תביאם לבית הכנסת, כדי שלא יפריעו בשעת התפילה. לפיכך, לאחר התפילה תוקעים לנשים בנפרד שלושים 'קולות'. לגבי הברכות בתקיעות אלו נהגו שאחת הנשים האשכנזיות תברך ותוציא את חברותיה, בכל מקרה אין התוקע מברך להן.

שני ימי החג:

אין מכינים מיום ראשון ליום שני של ראש השנה, ולכן אסור להכין, לבשל, לערוך את שולחן, להדיח כלים, להדליק נרות וכד' ליום השני של ראש השנה לפני צאת הכוכבים (קרוב לזמן צאת השבת הקרובה).

הדלקת הנרות בלילה השני של החג תעשה ע"י העברת אש מנר שהודלק לפני כניסת החג, לנרות שמן, לנרות שהודבקו בפמוטים לפני כניסת החג, או לנרות ללא הדבקה – נרונים או כוסיות שמן.

את הגפרור תניח המדליקה כך שיכבה מאליו.

ביום השני מברכים על הדלקת הנרות "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו" כמו ביום הראשון. אם יש בבית בגד או פרי חדש, מומלץ שתלבש או תניחהו לפניה בזמן ברכת "שהחיינו".

מנהג "תשליך":

בכל שנה נהוג ללכת ביום ראשון של ראש השנה, אחרי תפילת מנחה, אל שפת הים או בור מים, ולומר שם "תשליך".

נשים האומרות "תשליך" יש להן שכר והעיקר שכולם יזהרו בגדרי הצניעות.

"אכלו משמנים, ושתו ממתקים, ושילחו מנות לאין נכון לו

 כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח, ט)

ביום ראש השנה, יום הרת עולם, מהדהדת  מסוף העולם ועד סופו קריאת הקב"ה לאדם הראשון: 'אייכה'?

לאחר חטאו פונה ה' האלוקים לאדם הראשון וקורא לו "אייכה?"

אין שכחה או חסרון לפני הקב"ה, וברור שאין ה' מתכוון לשאול אותו היכן הוא נמצא.

השאלה באה לשאול את האדם מה מקומו מבחינה רוחנית, היכן הוא ביחס לעצמיותו ולתפקידיו. בבחינת 'לאן הלכת ?' מבחינת תפקידך בעולם. אדם הראשון מתבייש מפני ריבונו של עולם ומתחבא. הוא מבין כי החטא הרחיק אותו ומתבייש בכך.

אותה בת קול מן השמים ממשיכה וקוראת לכל אחד ואחד מאיתנו: אייכה?

איה אתה בעולם? קצבו לך ימים ושנים כדי שבכל יום תעשה הטוב עם אלוקים ואדם. התבונן, איה אתה בעולמך שלך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותם שנים?

קריאה זו מצפה מאיתנו למענה: מה אני עושה פה? כיצד הגעתי לכאן ולאן עלי להמשיך?

חטא הוא התכחשות לעצמיות שלנו, הוא מנתק ומרחיק אותנו מבורא עולם. אנו מתביישים בכך וקשה לנו לשוב להתקרב אליו. בימים אלו ריבונו של עולם קורא לנו 'פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם'.

בנוסף לפן האישי – קיים פן של תיקון עולם. כשאדם הראשון חטא ירדה הבריאה כולה מדרגתה, ובלשון חכמים 'השכינה ירדה ממקומה'. עליית השכינה בחזרה מתרחשת על ידי תיקון עולם במלכות שדי, מימי אברהם אבינו ועד ימינו. אברהם אבינו היה הראשון לקרוא לקב"ה 'אדון', ואנו ממשיכים בכך ע"י המלכת ה' בעולם בכל השנה ובעיקר בראש השנה.

לפיכך בשמיעת קול  השופר עלינו להתעורר ולחזור לעצמנו ולתפקידנו בעולם ומתוך כך לתקן עולם במלכות שדי בהמלכתו יתברך

שנזכה להשתתף ולראות בהחזרת השכינה

"שמחה לארצך וששון לעירך"

דוד לוי רב הישוב

תכלית הרצון בבריאת בעולם הוא גילוי כבוד מלכותו ושיהיו באי עולם מקבלים עול מלכותו באהבה וברצון.
אין מלך בלא עם. ולכן אומרת הגמרא במסכת ראש השנה: "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". כדי שיהיה זה גלוי כבוד מלכותו, צריך שיקבלו עול מלכותו באהבה וברצון. קבלת מלכות שלא באהבה וברצון- זו מלכות, אולם אין זה כבוד.

כיצד מופיעה מלכות זו, מפורט בכל תפילות החג, בתוספת מיוחדת בברכת "אתה קדוש" שבתפילת העמידה:

תן

כבוד לעמך

תהילה ליראיך
תקוה לדורשיך
פתחון פה למייחלים לך

לאחר ארבעה עיטורים אלה של עם ישראל, מופיע סדר ההופעה האלוקית:

1. שמחה לארצך
2. ששון לעירך
3. צמיחת קרן לדוד עבדך
4. עריכת נר לבן ישי משיחך

כדי שתתחזק הקדושה כראוי צריך שיהיו ישראל בארץ ישראל, ושם ימלוך מלך מבית דוד, ובו נקשרים כל ישראל בקדושה. אם חסר אחד התנאים, אין הקדושה מתחזקת כראוי. לכן לאחר תארי הכבוד לעם ישראל מופיעה ארץ ישראל- "שמחה לארצך" , וכך, בסדר זה, אנו מתפללים.
יהי רצון ששנה זו, המתחדשת עלינו לטובה , תהיה שנת שמחה לארץ ישראל, ונעלה מתוך שמחת ארץ ישראל כולה, עד לבוא בן-ישי משיח ה', ונראה באהבה וברצון את מלכות ה' על כל המעשים.

קדושת ימי חול המועד גדולה. כך כותב המשנה ברורה לגבי עשית מלאכה בחול המועד :

"הנה בעיקר איסור מלאכת חוה"מ … הרבה פוסקים סוברין דהוא מן התורה, והא דהקילו בכמה דברים הנ"ל הוא ע"פ הרשות שניתן לחכמים מן התורה במלאכת חוה"מ לפי צורך הענין להתיר. … וזהו שסיים הרמ"א לפי צורך הענין וכו', ומאוד יש ליזהר שלא להקל יותר ממה שהתירו חכמים, דאחז"ל [משנה אבות פ"ג מ"יא] המבזה את המועדות [דהיינו שעושה בהן מלאכה כפירש"י] כאלו עובד עכו"ם. גם חייב לכבד חוה"מ במאכל ובמשתה וכסות נקיה שלא ינהג בהן מנהג חול. " שו"ע או"ח מ"ב תקל.

בעקבות פניות תושבים רבים אני שב ומפרסם דברים שנכתבו בעבר לגבי עובדי הישוב. לאנשים פרטיים היתרי המלאכה בחול המועד הרבה יותר דחוקים, והמלאכות המותרות מעטות יותר.

***

ימי חול המועד ניתנו כדי להידבק ביראתו ובאהבתו ולעסוק בתורתו התמימה. חול המועד אסור בקצת מלאכות ומותר במקצתן לפי צורך הענין, ולכן אין על הישוב להעסיק עובדים בקביעות בחול המועד.

עבודות מותרות, שלא ניתן לדחותן, יכולות להעשות באחת מהדרכים הבאות:

1. תושבי הישוב יבצעו עבודות אלו בהתנדבות.

2. יעשה זאת אדם הזקוק לכסף לצורך המועד (שיקבל את שכרו במועד).

3. העובדים הקבועים יעשו עבודות אלה בלבד.

שתי סיבות להתיר עבודות בישוב:

1. דבר האבד – דבר שאם לא יעשנו עתה יבוא לידי הפסד.

2. צרכי רבים – מלאכה הנעשית עבור הישוב והנושאת אופי מיוחד עקב כך. על פרנסי הציבור להקפיד לא להשאיר מלאכה כזו מראש לחול המועד.

דוגמאות למלאכות מותרות:

א. פינוי אשפה מהישוב.

ב. בדיקת עירוב

ג. טיפול שוטף בנושא השמירה בישוב

ד. הקלטת שיעורי תורה

ה. סידור ספסלים לצורך המועד.

ו. אפיה ומשלוח עוגות לחיילים

ז. השקאת גינות.

ח. שיחות טלפון.

ט.קבלת תשלומים מבעלי חוב שיש חשש שלא ישלמו אחרי המועד.

י. הפקדת כספים שהגיעו במועד אם חשבון הבנק של הישוב, חלילה, ביתרת חובה ומשלם ריבית יומית גבוהה.

דוגמאות למלאכות האסורות במועד:

א. עבודות חצרנות כמו צביעה, התקנת תאורה וכד'.

ב. שתילת צמחים, ניכוש עשבים בגינות הנוי. (בנוסף על איסור עבודת האדמה בשמיטה)

ג. ניהול חשבונות

ד. כתיבה ושליחת תזכורות מיסים וכד'.

ה. כתיבה והדפסת עלון, הדפסת מסמכים.

"בכלל צריכים לברוח מפני היתרים כאלו שיש בהם זלזול המועד" (ערוך השולחן). ראוי שלא לעשות בהם שום מלאכה ולא לפתוח החנויות לשם מסחר כי אם לצרכי מזון כמנהג אבותינו הקדושים. מועדי ה' הם מקראי קודש ועלינו לעסוק בהם בקודש: חציו לה' וחציו לכם להנאת הגוף. גם חציו לכם צריך להיות בדברים מרוממים את הנפש ולא בהבלי העולם הזה.

ראוי בימים אלו לעלות לירושלים, לבית המקדש, ולעסוק בלימוד תורה בשלוה.

חג הסוכות שונה משאר הרגלים. הוא נקרא ה"חג" בסתם ובו אנו מתפללים ואומרים "זמן שמחתנו". (ולא זמן חרותנו, או זמן מתן תורתנו"). לא בכדי נקרא חג הסוכות בשמות אלו. בחג זה שותפה עמנו בשמחה כל הבריאה. הים לא נבקע, המצרים לא טבעו בים, הציפורים לא שתקו מלצייץ וכד'. ולא עוד אלא שכולם באים לחגוג עמנו.

אומות העולם באים לירושלים, ומביאים קורבנות הם מתברכים מבית המקדש כפי שאנו קוראים בהפטרת החג. הפרים עולים על המזבח פי עשרה מאשר בחג רגיל. הצומח, אשר בד"כ מועט חלקו בחגנו, מוצא כאן את מקומו גם בארבעת המינים, גם בסכך שעל הסוכה וגם במצוות ערבה שבמקדש. המים, מהדומם, קרבים על המזבח מה שאין כן בשאר השנה שאנו מקריבים רק חי וצומח (היין אומנם דומם אולם שלא כמים, מקורו בצומח). וכך כל הבריאה משתתפת בחגיגתנו.

מהו שלום ?  שלום בא מהמילה שלמות.

השלמות היא כאשר כל הפרטים משתלבים וחיים ביחד מבלי לטשטש את יחודו של כל פרט. הפרדה אינה שלום. השתלטות אחד על השני אינה שלום, אולי אין כאן מריבה כיון שהאחד נכנע מפני השני, אולם בודאי שאין כאן גם שלימות. הרמוניה. כמו תזמורת זו המנגינה של הטבע של ההויה. הפרדה לעולם לא יכולה להיות שלום. מתדיינים בתרבות ובדרך ארץ, תוך כבוד הדדי, ומגיעים לשילוב שבו כל אחד מרגיש את ההרמוניה. כמובן שיש מצבים שקולו של אחד נשמע יותר בתחום מסוים ואילו קולו של אחר בתחום אחר. דוגמא לכך בגוף האדם: האדם השלם כולל שתי ידים ושתי רגלים ושלמות היא רק בקיומם של אלו. אם הרגל תהיה יד לא יהיה האדם שלם. אם היד 'תקנא' ברגל או חלילה, תרצה להתחלף איתה, אין זה שלום. הרגל היא רגל והיד היא יד.

השלום מתחיל מחיי הפרט, מסובלנות לקבל את השני, ולהשאיר לו מרחב מחיה לצרכיו כך במשפחה, באומה, בעולם, בבריאה.

גם בחג הסוכות, כאשר אנו אוחזים בארבעת המינים עלינו להחזיקם כדרך גדילתם ואם לא כן אין אנו יוצאים ידי חובת מצוות נטילת לולב. לא ניתן למינים אלו להשתתף בשמחה כאשר ראשיהם למטה. זוהי כפיה, הכנעה שלהם. גם המים על המזבח ננסכים וזורמים באופן טבעי מלמעלה למטה. אחרת אין שלום. מה שמנוגד לטבע הנברא איננו שלום גם אם הנברא ההוא רק צומם או דומם וק"ו אם הנברא הוא אדם החושב ומרגיש שצריך שימצא יצמח ויגדל באופן גדילתו.

ההויה כולה מחוברת לבית המקדש.

מקום המקדש מכוון כנגד גן עדן שלמעלה שם גם גדלים הצמחים.

ישראל נשלחו לעולם להראות אורו של הקב"ה גם לאומות העולם. גם אומות העולם מתברכות, טבעי וטוב להם לינוק את כוחם מהקשר שלהם לעם ישראל ולבית המקדש.

נתפלל בנה ביתך כבתחילה והרם קרן ישראל עמך

חג שמח לכל בית ישראל

דוד לוי

חולה שנפסק לו ע"י רב שעליו לשתות ביום כיפור

מצווה מהתורה לצום ביום כיפור ומי שעקב הצום לא יוכל להתפלל- אל יתפלל, אלא ישכב בביתו סמוך למזגן וישלים את הצום.

משפחה אשר בה ילדים קטנים, וקיים חשש שהאם לא תוכל להשלים את הצום, חובה על בעלה, ושכנותיה, אם הן חזקות יותר, לטפל בילדים כדי שהאמא תוכל להשלים את הצום. גם אם טיפול זה יהיה על חשבון חלק מהתפילה בבית הכנסת.

שתיה לשיעורים

שתיה לשיעורים אינה נקראת שתיה רגילה בהלכה. זוהי שתיה בה האדם שותה כמות מזערית בהפרשי זמן ארוכים. השותה שתיה כזו מברך ברכה ראשונה לפני השתיה ואין מברכים ברכה אחרונה על שתיה זו.

כאשר שותים מותר לשתות משקים שונים.

שתיה לשיעורים אסורה ביום כיפור. מי שחייב לשתות- עדיף, אם אפשר, שישתה באופן כזה.

מי שנפסק לו "לשתות לשיעורים" ישתה באחד האופנים הבאים:

1. הדרך המובחרת היא למדוד לפני יום כיפור מהו שיעור "מלא לוגמיו" שלו = כמה נוזלים נכנסים למחצית פיו. לצורך מדידת כמות זו,  ימלא פיו מים ויפלוט אותם לתוך כלי מדידה (כגון בקבוק של תינוק). מחצית מכמות זו היא מלוא לוגמיו.
2. מי שאינו יכול למדוד, או שהמדידה קשה, לו ימדוד לפי אדם בינוני 40 סמ"ק, ואם פיו קטן מהרגיל ישתה פחות מכך.כמויות אלו יש לשתות בהפרש של לפחות 9 דקות . מומלץ להכין מראש כוסות חד פעמיות בהם מסומן השיעור הרצוי ולהשתמש בהם בצום. רפואה שלמהגמר חתימה טובהתזכו לשנים רבות נעימות וטובותדוד לוירב הישוב 

שאלות לפני החג ניתן כתמיד לשאול בטל. 8987548 053-2206952