הרמב"ם בהלכות תעניות כותב "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב".
בנוסף לתשובה כללית כדי להיות ראויים לבנין בית המקדש, עלינו לעורר את עצמנו להרגיש בחסרונו ולפעול להקמתו.
הרמב"ם במשנה תורה מביא גישות שונות לענין זה:
- בהלכות בית הבחירה הוא כותב "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" ומוסיף בהמשך "והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים".
- בהלכות מלכים הוא כותב "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך … להכרית זרעו של עמלק … ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה". ומדגיש שם הרמב"ם "מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, … והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית".
מכאן ניתן להבין שיש שתי גישות יש לגבי בית המקדש והמשיח
- בנין בית המקדש בידי אדם (כך כמעט לכל הדעות) הוא ציווי, החל על עם ישראל גם היום, ואם כל ישראל ירצו עלינו לבנותו בלי להמתין לביאת המשיח, בדומה למה שנעשה בבית שני.
- ביאת המשיח קודמת לבנין בית המקדש. – כך מובא ברמב"ם בתחילת הלכות מלכים (שפוסק כספרי), שמלך המשיח הוא יבנה את בית המקדש. ביאתו אינו בידינו. עלינו להתכונן ולצפות לבואו בהגברת אחדות ואחווה בישראל.
לגבי עליה להר הבית בימינו – רצוי, מצוה, או יש להימנע מצד ספק כרת ?
ראוי לאדם שיתקדם ככל שניתן בכל תחום בחייו.
אנו לומדים זאת ממשה רבנו, שהפריש ערי מקלט בעבר הירדן, למרות שהן עדיין לא הוכשרו לקלוט, כך דוד המלך הכין כל מה שהוא יכול לבית המקדש שנאסר עליו לבנות.
כמו כן יהודים בכל הדורות ניסו להתקרב למערת המכפלה, אפילו עד המדרגה השביעית, ולהר הבית עד הכותל המערבי.
דברים רבים בחיינו אנו עושים 'זכר למקדש' במטרה להיות מוכנים לכך.
כמו כן ישנם שיקולים נוספים שתומכים בהתקרבות להר הבית ככל שניתן.
לגבי החשש מאיסור 'כרת' – יש בהר הבית, כפי שהוא היום, כמה אזורי קדושה.
כל אחד פנימי יותר:
א. חלקם הם תוספת מאוחרת שאין בהם קדושה.
ב. חלקם, רוב הר הבית המקודש, הם מחנה לויה לשם אסורה הכניסה ללא טבילה כהלכה
ג. חלקם – מחנה שכינה – אסורה הכניסה לטמאי מת, והנכנס לשם במזיד חייב 'כרת'.
הכניסה של טמא מת לחלק זה אסורה והנכנסים לשם מתחייבים באיסור כרת החמור.
יראי השם העולים להר הבית טובלים כהלכה (בטבילה מיוחדת לכך). ובנוסף הם נמנעים מכניסה לאזור מחנה לויה, כדי שלא יגיעו למחנה שכינה.
החשש מספק כרת הוא שיקול, אך במקרים רבים איננו חוששים לו.
אם נחשוש אז: א. לא נתחתן הרי יש בזה ספק כרת.
ב. לא נאכל מצות בכל חג הפסח – ספק כרת אם הן החמיצו.
לסיכום: כל אחד ינהג בדבר זה ע"פ רבותיו.
בציפיה להשלמת הגאולה ולבנין בית המקדש