שאלה: כיצד ניתן לקנות פרחי נוי בשנת השמיטה?

תשובה:

בשנת השמיטה, כאשר אנו רוצים לקנות גדולי קרקע: פרי, ירק או פרח, עלינו לברר האם יש בהם:

1. קדושת שביעית
2. איסור ספיחין
3. זיקת שביעית
4. סיוע לעוברי עבירה

בהרחבה:

1.     קדושת שביעית:

בפרחי הנוי יש להבחין בין שני סוגים:

1. פרחים שמגדלים אותם לריח
2. פרחים חסרי ריח משמעותיהתלמוד הירושלמי[שביעית ז, ה"א] דן בשאלה: 'מיני בשמים מהו שיהא עליהם קדושת שביעית'. למעשה: בפרחי ריח אנו נוהגים קדושת שביעית, ואילו בפרחים חסרי ריח, אין קדושת שביעית.

2.     איסור ספיחין:

איסור ספיחין נוהג בצמחים בהם חששו חכמים שאדם יזרע אותם בשמיטה.

למעשה: נראה שחכמים לא גזרו על איסורי ספיחין בפרחים.

3.     זיקת שביעית:

ישנם מצחים, בהם, רק לחלק מחלקי הצמח יש קדושת שביעית. לחלקים האחרים אין קדושת שביעית. ועם זאת, יש להם 'זיקת שביעית'. אין לקנות צמחים בעלי 'זיקת שביעית', ממי שחשוד במסחר בפירות שביעית.

ומבחינה זו, נראה שלפחות לחלק מהפרחים יש זיקת שביעית.

4.     סיוע לעוברי עבירה:

כל הצמחים אסורים בזריעה בשנת השמיטה. ולכן אם אנו קונים פרחים ממי שזרע וטיפל בהם בשמיטה, אנו מסייעים לעוברי עבירה.

סיכום:

1. בפרחים העומדים לריח – נוהגת קדושת שביעית.
2. קדושת שביעית בפרחי הריח נקבעת לפי זמן הלקיטה, כמו בירקות.
3. אין לקנות פרחים מכל סוג שהוא, ממקום בו אין אנו יודעים בבירור ששומרים שמיטה כהלכתה.
4. ניתן לקנות פרחים הגדלים בחממה על גבי מצע מנותק.
5. אפשר לקנות פרחים מקרקעות שנמכרו לנכרי(יש לשים לב, שבענף הפרחים, בניגוד לענף הירקות, נראה שהרבה מגדלים לא מכרו את קרקעותיהם לגוי).

בשנת השמיטה אין אנו מעבדים את הקרקע. אין אנו זורעים, זומרים, קוצרים, בוצרים וחורשים. לכן אין אנו עושים כל עבודה אחרת שמטרתה לגדל צמחים, או נראית כאילו אנו רוצים לגדל צמחים.

לגבי צמחים שנשתלו בקרקע לפני שנת השמיטה אנו מבחינים בין שתי מטרות בעבודה החקלאית:

1. להרבות ולהגדיל את הצמח – עבודות אלו אסורות בשנת השמיטה.
2. לקיים ולשמור על הצמח הקיים – עבודות אלו מותרות בשנת השמיטה.לפיכך: מותר להשקות את הגינה ולהוציא ממנה עשבים המזיקים לצמח, עבודות אלו ראוי לעשות בשינוי.  סדר העדיפויות בסילוק עשבים הוא:

1. לרסס את הצמח המזיק
2. לתלוש את הצמח מעל פני הקרקע
3. לעקור את הצמח המזיק.

אין להשתמש בעדיפות השלישית במקום בו ניתן לטפל בעדיפות הראשונה. כמו בכל איסור אחר נקפיד, בשעת הצורך, ללכת מהקל אל הכבד. בכל אחת מהדרכים הנ"ל עדיף לא לעשות פעולה ישירה (לדוגמא: לרסס חומרים מונעי נביטה, עדיף מלרסס ישירות על הצמח). 

מכירת הקרקעות המבוצעת השנה אינה חלה על גנות נוי. גינות נוי, אין בד"כ סיבה למכור אותם ובוודאי לא ביישוב שלנו. גם בירקות הגדלים בקרקע שנמכרה לגוי אין אנו עושים את כל המלאכות.

פירות שביעית כהכנה למקדש

חודש שבט הוא החודש שבמהלכו העצים מתחילים לשתות ממי הגשמים של השנה החדשה. בכל שנה טו בשבט הוא הזמן שפירות האילן שגדלים ממנו ואילך ניזונים ממים אלו, ולכן הפירות שחונטים לאחר טו בשבט הם פירות השנה החדשה. מסיבה זו טו בשבט הוא ראש השנה לאילן לעניין תרומות ומעשרות, בשנת השמיטה הפירות שיגדלו מעתה יהיו קדושים בקדושת שביעית.

בשנת השמיטה אנו מתלבטים מה להעדיף ולקנות, האם פירות בקדושת שביעית שנקטפו על ידי שליחי בית הדין (אוצר בית דין), או פירות מ'היתר המכירה', או להעדיף פירות שגדלו בארצות אחרות והמיובאים לארץ כיבול נוכרי מחו"ל.

אחד השיקולים העיקריים בבואנו להכריע בענין זה, הוא כיצד ננהג לעתיד לבוא, בקרוב. כאשר יבנה בית המקדש ומצוות השמיטה תהיה מהתורה. כולנו מצווים ב'ציפית לישועה', אין הכוונה רק לאמירה בעלמא, אלא לצפות בכל יום שיבוא, ציפיה צריכה להיות מלווה במעשים.

לאחר חורבן בית המקדש, תקנו חכמים, ובראשם רבי יוחנן בן זכאי, תקנות 'זכר למקדש'. בין התקנות ראוי להזכיר:

1. נטילת לולב כל שבעה בכל המדינה ולא רק בבית המקדש – זכר למקדש.
2. יום הנפת העומר, טז ניסן, אסור כל היום באיסור אכילה מהתבואה החדשה, מהידיעה שבמהרה יבנה המקדש והתבואה החדשה תהא אסורה עד שעת הקרבת קורבן העומר.
3. הקפות התיבה בבית הכנסת עם הלולב (הושענות) – בזמן שבית המקדש היה קיים הקיפו רק בבית המקדש. אחר החורבן תיקנו להקיף את התיבה בבית הכנסת.
4. נטילת ערבה בבית המקדש היא הלכה למשה מסיני, משחרב בית המקדש אנו נוטלים ערבה ביום הושענא רבה, כזכר למקדש.
5. מנהג הגאונים להדליק נר חנוכה בבית הכנסת,– זכר למנורה במקדש. {בנוסף למצות הדלקת נר חנוכה כל אחד בביתו}

רוב תקנות אלו הן 'זכר למקדש', אחת מהן, איסור חדש, היא הכנה לבית המקדש. מצוות השמיטה דומה לה, בכך שהיא מצווה המוטלת על העם במדינה ולא נוהגת רק במקדש. ואנו, בחיי המעשה שלנו, צריכים להתכונן לתקופה בה חובת שמיטה תהיה מהתורה, ושיבנה בית המקדש. {מצוות שמיטה מהתורה מתקיימת כאשר רוב עם ישראל יושב בארצו} לכן:

• יש ענין לעלות בכל אחד משלושת הרגלים. למקום המקדש 'זכר לעליה לרגל'.
• כל יהודי צריך לתת מעשר מהכנסותיו לצדקה, כמו שבימי בית המקדש היינו נותנים כ 10%  מההכנסות ללויים ולכהנים, לעבודת המקדש ולהפצת תורה. ועוד קרוב ל 10% היה האדם מקדיש לצרכי אכילתו בירושלים, בעת שעלה לרגל, להתחבר לקדושתה.
• כך גם אנו בבואנו לקנות פירות בשנת השמיטה, עלינו להתכונן ל'במהרה יבנה המקדש'.

לפיכך נעדיף לקבל פירות מאוצר בית דין, ובכך נתכונן לימים בהם חובת שנת השמיטה תהיה מהתורה. אז האפשריות האחרות לא יוכלו להתקיים:

1. היתר מכירה – עם כל חשיבותו לכלכלת מדינת ישראל היום, מבוסס במידה רבה על כך שחובת השמיטה בימינו היא מדרבנן. הוא לא יוכל לחול כאשר חובת השמיטה תהיה מהתורה.
2. פירות נוכרי – מארצות רחוקות, יישארו כאפשרות גם בזמן בו בית המקדש יעמוד על תילו, אלא שבאפשרות זו איננו מכניסים לגופנו מקדושת ארץ ישראל. {כדברי הב"ח בהלכות ברכות, או"ח סימן רח}

סיכום לענין בואנו לקנות פירות שמיטה

החל מהחודש הבא עלינו לטובה, בבואנו לקנות פירות, נשתדל ונחזר אחרי פירות בקדושת שביעית, פירות שנקטפים ומגיעים אלינו על ידי שליח בית הדין באמצעות אוצר בית הדין.

בנוסף לכך נקיים מצוות אכילת פירות בקדושת שביעית, (לדעת הרמב"ן).

וכן נמשיך בדרכו של רבן יוחנן בן זכאי, מגדולי התנאים, שלימד תורה ברבים ע"י בית המקדש לפני חורבנו, והמשיך במשך עשרות שנים אחרי החורבן. הוא דרש את 'יבנה ואת חכמיה' כדי שאחרי החורבן התורה תמשיך להיות מופצת. הוא התחיל בתקנות 'מהרה יבנה המקדש', לכן קבע שיום הנף יהיה כולו אסור (משנה סוכה).

עורלה

"וכי תבואו אל הארץ, ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם עורלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא יאכל"

רש"י מסביר "יהא אטום ונסתם מלהנות ממנו".

פירות עורלה אסורים בהנאה ועלינו להזהר שלא נכשל ולא יכשלו אחרים בפירותינו.

איסור מראית עין לאחר השמיטה

בשנת השמיטה אסורה כמובן נטיעת עצים. לפיכך בשנת תשע"ח, לא ימצאו פירות שיצאו מגדר עורלה. עצי הפרי הניטעים בכל שנה לאחר טו באב – מונים להם שנות עורלה החל מתשרי שלאחר הנטיעה, אם ניטע עצים השנה לאחר טו באב הם יצאו מגדר עורלה בשנת תשע"ח ואז עלולים לטעות ולחשוב שנטענו אותם בשמיטה. לכן חכמים קבעו שלא יטעו עצי פרי לאחר טו באב ערב שנת השמיטה. הנוטע לאחר טו באב יעקור אותם כדי שלא יחשדו בו שנטע בשנת השמיטה.

סיכום – נטיעת עצים ושיחים בסמוך לשנת השמיטה

1. עצי פרי – אין לטעת אחרי טו באב תשע"ד.
2. עצי סרק וצמחי נוי רב שנתיים – בהם לא שייך דין עורלה, מותר לטעת עד טו באלול וזאת כדי שיוכלו להיקלט באדמה לפני שנת השמיטה (חכמים לימדו אותנו שלקליטה הצמח דרושים שבועיים).
3. פרחים וצמחים חד שנתיים – יש לשתול לפני כו אלול. השנה כו אלול חל ביום ראשון ולכן יש לשתול עד יום שישי כד אלול תשע"ד כד'.
4. זריעת צמחים חד שנתיים – לכתחילה יש לשתול באופן שבו הם ינבטו לפני שנת השמיטה ובכל מקרה לא יאוחר מיום שישי כד אלול.