ערב החג:

• הנוהגות להדליק נרות שעווה בפמוטים, צריכות לפני כניסת החג להדביק נרות לערב השני.
• נשים העתידות לטבול בליל החג השני יתייעצו עם הבלנית כיצד להתכונן לטבילה.

ליל החג:

מעשינו בראש השנה הם בבחינת התחלה וסימן טוב לכל השנה. לכן:

• בליל החג יבוא לביתו בשמחה ויזהר מאד שלא לכעוס ולא להקפיד אפילו בלב.
• לאחר הקידוש נהגו ישראל להביא לשולחן מיני מאכלים לסימן טוב.

• עדיף לברך קודם "המוציא", לאכול כזית פת ולאחר מכן להביא מאכלים אלו לשולחן ויברך על אחד הפירות (תמר) בורא פרי העץ.
• אפשר להקדים אמירת "יהי רצון" לברכת "בורא פרי העץ", ואפשר גם לברך בורא פרי העץ, לאכול מעט ואח"כ לומר "יהי רצון".
• בסעודה ישתדל ללמוד משניות מסכת ראש השנה ומכל מקום ירבה בדברי תורה.

תקיעת שופר:

• מצוה מהתורה לשמוע בראש השנה קול שופר שנאמר "יום תרועה יהיה לכם".
• כאשר ראש השנה חל בשבת גזרו רבנן שלא לתקוע בשופר. חכמים ביטלו בכך מצווה מהתורה כיון שחששו שמא ילך אדם ללמוד לתקוע בר"ה, ויעביר את השופר ד' אמות ברשות הרבים.
• בשבת השופר הוא מוקצה ואין לטלטלו כלל.
• קודם שיתקע או ישמע תקיעות יברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו".
• נשים אינן חייבות במצות שופר ומשתדלות לבוא לבית הכנסת. וכבר נהגו הנשים לשמוע קול שופר, ומנהג זה שקבלו על עצמן דומה לנדר.
• אמא המטופלת בילדים עדיף שתשמור עליהם בבית ולא תביאם לבית הכנסת, כדי שלא יפריעו בשעת התפילה. לפיכך, לאחר התפילה תוקעים לנשים בנפרד שלושים 'קולות'. לגבי הברכות בתקיעות אלו נהגו שאחת הנשים האשכנזיות תברך ותוציא את חברותיה.

מנהג "תשליך":

• בכל שנה נהוג ללכת ביום ראשון של ראש השנה, אחרי תפילת מנחה, אל שפת הים או בור מים, ולומר שם "תשליך".

השנה שיו"ט ראשון של ראש השנה חל בשבת, האשכנזים נוהגים לדחות מנהג זה ליום שני של ראש השנה. במקום בו התשליך נעשה בתוך ה'עירוב', כמו אצלנו, הספרדים נוהגים שלא לדחות 'סדר תשליך' ליום השני של ראש השנה. {הרוצים ללכת ל'תשליך' ל'בור' יעשו זאת אך ורק ביום השני של ראש השנה.}

• נשים האומרות "תשליך" יש להן שכר והעיקר שכולם יזהרו בגדרי הצניעות.

שני ימי החג:

• אין מכינים מיום ראשון ליום שני של ראש השנה, ולכן אסור להכין, לבשל, לערוך את שולחן, להדיח כלים, להדליק נרות וכד' ליום השני של ראש השנה לפני צאת השבת.
• הדלקת הנרות בלילה השני של החג תעשה ע"י העברת אש מנר שהודלק לפני כניסת החג, לנרות שמן, לנרות שהודבקו בפמוטים לפני כניסת החג, או לנרות ללא הדבקה – נרונים או כוסיות שמן.
• את הגפרור תניח המדליקה כך שיכבה מאליו.
• ביום השני מברכים על הדלקת הנרות "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו" כמו ביום הראשון. אם יש בבית בגד או פרי חדש, מומלץ שתלבש או תניחהו לפניה בזמן ברכת "שהחיינו".
• מי שלא התפללה תפילת ערבית, או לא הזכירה בתפילתה "ותודיענו", אסור לה לשעות מלאכה האסורה בשבת, לפני שתאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
• בליל שני של ראש השנה מוסיפים בתפילת שמונה עשרה "ותודיענו" להבדיל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב.
• בקידוש ליל שני של ראש השנה, יש להתבונן לאור הנרות, כמו בהבדלה, ולהוסיף ברכת "בורא מאורי האש", ולאחריה ברכת "המבדיל בין קודש לקודש".

מוצאי החג:

• במוצאי החג מבדילים על היין ואומרים רק ברכת 'הגפן' ו"המבדיל בין קודש לחול".

"אכלו משמנים, ושתו ממתקים, ושילחו מנות לאין נכון לו

 כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח, ט)

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה

תכלה שנה וקיללותיה, תחל שנה וברכותיה

לכל תושבי הישוב

ולכל ישראל

דוד לוי

רב הישוב

הציווי הכללי לפיו מצווה כל יהודי לעבוד את ה' בשמחה מקבל משמעות גדולה יותר בשלושת הרגלים ועולה על כולם חג הסוכות עליו כתבה התורה – "ושמחת בחגך".

לאחר יום הכיפורים, בו השתדלנו להתנהג כמלאכים, אנו עוברים לחיי המעשה ולעיקר תפקידנו בעולם – לקדש את החיים בדברים המעשיים. לתת ערך רוחני של עבודת ה' לדברים בעולם הזה. לכן ברור מדוע דוקא חג הסוכות משופע במצוות מעשיות.

מתוך ריבוי ההלכות הקשורות לחג הסוכות להלן הלכות מעט מתוך הלכות ישיבה בסוכה:

המצווה

עיקר מצוות ישיבה בסוכה היא שנעבור ונגור בתוכה כדרך שאנו חיים בביתנו. כפי שכותב השו"ע: "כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע". לכן מעבירים לסוכה את הכלים הנאים שבבית ואת מעשינו אנו עושים בסוכה. הדוגמאות המפורשות בפוסקים הם של כל בני האדם אכילה ושינה ולכן פעולות גם אסורות מחוץ לסוכה. כל אחד צריך להוסיף לעצמו את העניינים האחרים בהם הוא מתעסק בביתו וגם אותם יש לעשות בסוכה. רק תשמיש בזוי אינו נעשה בסוכה, כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו.

מי חייב בה

מצוות ישיבה בסוכה חלה על כל אחד ואחד מישראל ואמנם הנשים פטורות, כמו בשאר מצוות עשה שהזמן גרמא, אבל אם הן יושבות בסוכה יש להן שכר מצווה וראוי שכל אחת תשתדל לשהות בסוכה עד כמה שניתן כפי שהיא נמצאת בבית. לנשים נשואות סיבה נוספת להימצא בסוכה כדי להיות עם בעלה שהרי חלק משמחת החג היא היות המשפחה יחדיו, ואם אשתו איננה עמו הרי שמצוות הסוכה שלו איננה בבחינת "תשבו כעין תדורו".

את הילדים רצוי לחנך מגיל קטן שבכל משך החג נמצאים בסוכה אם כדי לשחק ואם כדי לאכול לישון או לכל דבר אחר – עושים אותו בסוכה.

כמובן שכמו בכל מצווה מהתורה יש להקפיד בראש ובראשונה שהסוכה תהיה כשרה.

מועדים לשמחה

דוד לוי

זכינו ובשובנו לארץ ישראל, ובפרט בישובים כמו שלנו, מצוות סוכה חביבה וכל אחד בונה סוכה לבני ביתו. לפעמים, בקושי הגלות, לא יכלו היהודים לבנות סוכה כראוי.

במצוות סוכה יש הרבה פרטים וחשוב לדייק ולעשות אותה כהלכה. שאם לא כך מבטל היושב בה מצוות עשה מהתורה, במשך כל שבעת ימי החג, ובנוסף, הוא עלול לגרום, לו ולאחרים, לברכה לבטלה.

כתבו הפוסקים (מובא בכף החיים סימן תרכה ס"ק ט) שצריך אדם להראות סוכתו לת"ח.

הם, הת"ח, צריכים לעבור ולבדוק את הסוכות שלא יהיה בהם פסול: האם המקום מתאים והאם הסכך והדפנות כשרים, וכד'. (בישוב אני עובר בין הסוכות, של מי שמבקש, כיומיים לפני החג).

לימוד התורה בדורנו הולך וגדל. רבים לומדים הלכות סוכה ורצים ליישם אותם, אלא, שבמקרים רבים, דברים הכשרים בדיעבד, או בשעת הדחק, הופכים לנוהג קבוע לכתחילה. (לפעמים גם בעזרת הסוחרים). בשורות הבאות אדגיש כמה נושאים בבניית הסוכה:

מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך אף על פי שהוא אדם מכובד, וזהו כבודו שעוסק בעצמו במצווה. אם לא יכול לבנות בעצמו – ימנה שליח לשם כך. מן הראוי היה לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על ברכת "שהחיינו" שאומרים בקידוש, בעת הישיבה בה בליל החג.

1. בחירת המקום – הסוכה צריכה לשמש אותנו למגורים קבועים במשך שבעה ימים. שם נאכל, נישן, נלמד, נשחק וכד' במשך כל השבוע. מקום הסוכה צריך להיות מתאים ונעים לכך. ללא ריחות ורעשים ושאר דברים הטורדים אותנו.
2. מבנה הסוכה צריך לכלול 3-4 דפנות חזקות ויציבות שמסוגלות לעמוד בשינויים סבירים כמזג האויר וכד'.

הדפנות צריכות להתאים לנו מבחינת צניעות, שזה יסודו של הבית.

הדפנות היציבות יכולות להיות רק עד גובה של עשרה טפחים (80-100 ס"מ), כאשר מעליהן חלל פנוי עד הסכך. בתנאי שדפנות נוספות מאפשרות תשמישים צנועים בסוכה.

חלונות ודלתות ישפרו את זרימת האויר בסוכה. בפרט בימי המגיפה כאשר מקום פתוח מוגדר מקום עם שלושה כיווני אויר.

ניתן להעמיד דפנות חזקות המכשירות את הסוכה ובנוסף להן דפנות אחרות לצניעות (כגון שנעות ברוח).

• הסכך הוא עיקר המצווה בסוכה. סכך כשר הוא מן הצומח. מחצלות למיניהן הן כשרות, בתנאי שנעשו לשם סכך (עיין משנה ברורה שסתם מחצלת פסולה).

על הסכך להצל על רוב הסוכה, וגם אותו יש להניח באופן שהישיבה בסוכה תנעם. (לא דליל מדי, לא מדיף ריח לא נעים, לא מתייבש מהר וכד').

את הסכך חובה להעמיד רק אחרי הקמת הדפנות המכשירות את הסוכה.

• נוי סוכה – זה אלי ואנווהו, יש להתנאות בכל המצוות. הנוי הוא ענין אישי לכל משפחה: יש הרוצה סוכה שקטה ללא קישוטים רועשים ויש המרבה לתלות בסוכה תמונות וציורים. כל אחד ינהג כרצון משפחתו.

קישוטי הסוכה הם 'מוקצה למצוות נוי סוכה. אם מתכוונים להורידם לפני מוצאי שמחת תורה, יש לומר בעת תליית הקישוטים, או לפני כניסה החג 'אני תולה קישוטים בסוכה, אך אשתמש או אורידם בכל עת שארצה'.

• גודל הסוכה צריך להיות כזה שינעם לכל המשפחה להתכנס ולשהות בה.

עלינו להקפיד לבנות סוכה כהלכתה ולדור בה שבעת ימים זכר ליציאת מצרים.

חג סוכות כשר ושמח

דוד      לוי

רב      הישוב

סדר הקידוש בסוכה:

1. יין – ברכת בורא פרי הגפן (לפניה פסוקים לפי המנהגים השונים)
2. קידוש – היום בברכת מקדש ישראל והזמנים
3. סוכה – לישב בסוכה.
4. זמן – ברכת 'שהחיינו'.

* הקידוש קודם למצוות סוכה כי קודם מתקדש היום ורק אח"כ המצווה לשבת בסוכה.

*מי שטעה ובירך 'שהחיינו' לפני 'לישב בסוכה' – יצא ידי חובתו ואינו צריך לשוב ולברך.

ברכת 'שהחיינו' בליל החג היא גם על החג עצמו וגם על הסוכה. על כך צריך לכוון בברכה זו. יש לכך משמעות במצבים מיוחדים:

1. אם מסיבות שונות קידש בבית בליל החג – הוא מברך 'שהחיינו' על החג וכאשר ימצא בסוכה בפעם הראשונה, ישוב ויברך על מצוות סוכה.
2. אם שכח לברך ברכת 'שהחיינו' בליל החג – מברך בכל רגע שנזכר, גם ביום הושענא רבא, וגם אם אינו בסוכה. במקרה כזה ברכתו היא על החג ולא על מצוות סוכה.  

בניית הסוכה וברכת 'שהחיינו'

מצווה על האדם להקים לו סוכה לקראת החג, לכן רבים מקפידים להניח את הסכך בעצמם, או לפחות לעשות זאת על ידי שליח יהודי. לגבי ברכת 'שהחיינו' על בניית הסוכה – נפסק להלכה שאין מברכים 'שהחיינו' על עשית הסוכה וסומכים על הברכה בליל החג.

לקדש בעמידה, לברך 'לישב בסוכה' ואז להתיישב

ברכת ליישב בסוכה מכוונת לישיבה מלשון יישוב ולכן גם מי שרק עומד או שוכב בסוכה ואינו יושב בה מברך 'לישב בסוכה'. השו"ע מביא, בסעיף ב את דעת הרמב"ם לקדש בעמידה ולהתיישב אחרי ברכת 'לישב בסוכה' ולפני ברכת 'שהחיינו'. הנוהגים כך מברכים בכל יום ברכת 'לישב בסוכה' ואח"כ מתיישבים. מו"ר הרב צבי-יהודה זצ"ל הסביר מנהג זה בכך שלמרות שהכוונה בברכה היא מלשון 'יישוב' יש ענין להתייחס למטבע של חכמים שקבעו לנו לברך בלשון 'ישיבה' ולנהוג כך כאשר ניתן.

מרבית עולי תימן נוהגים לברך בכל פעם שהם נכנסים לסוכה והם מברכים ומתיישבים עובר לעשייתם.

מהלכות ראש השנה

ערב החג:

הנוהגות להדליק נרות שעווה בפמוטים, צריכות לפני כניסת החג להדביק נרות לערב השני.

נשים העתידות לטבול בליל החג השני יתייעצו עם הבלנית כיצד להתכונן לטבילה.

ליל החג:

מעשינו בראש השנה הם בבחינת התחלה וסימן טוב לכל השנה. לכן:

 בליל החג יבוא לביתו בשמחה ויזהר מאד שלא לכעוס ולא להקפיד אפילו בלב.

לאחר הקידוש נהגו ישראל להביא לשולחן מיני מאכלים לסימן טוב.

עדיף לברך קודם "המוציא", לאכול כזית פת ולאחר מכן להביא מאכלים אלו לשולחן ויברך על אחד הפירות (תמר) בורא פרי העץ.

אפשר להקדים אמירת "יהי רצון" לברכת "בורא פרי העץ", ואפשר גם לברך בורא פרי העץ, לאכול מעט ואח"כ לומר "יהי רצון".

בסעודה ישתדל ללמוד משניות מסכת ראש השנה ומכל מקום ירבה בדברי תורה.

תקיעת שופר:

מצוה מהתורה לשמוע בראש השנה קול שופר שנאמר "יום תרועה יהיה לכם".

קודם שיתקע או ישמע תקיעות יברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו".

נשים אינן חייבות במצות שופר ומשתדלות לבוא לבית הכנסת. וכבר נהגו הנשים לשמוע קול שופר, ומנהג זה שקבלו על עצמן דומה לנדר.

אמא המטופלת בילדים עדיף שתשמור עליהם בבית ולא תביאם לבית הכנסת, כדי שלא יפריעו בשעת התפילה. לפיכך, לאחר התפילה תוקעים לנשים בנפרד שלושים 'קולות'. לגבי הברכות בתקיעות אלו נהגו שאחת הנשים האשכנזיות תברך ותוציא את חברותיה, בכל מקרה אין התוקע מברך להן.

שני ימי החג:

אין מכינים מיום ראשון ליום שני של ראש השנה, ולכן אסור להכין, לבשל, לערוך את שולחן, להדיח כלים, להדליק נרות וכד' ליום השני של ראש השנה לפני צאת הכוכבים (קרוב לזמן צאת השבת הקרובה).

הדלקת הנרות בלילה השני של החג תעשה ע"י העברת אש מנר שהודלק לפני כניסת החג, לנרות שמן, לנרות שהודבקו בפמוטים לפני כניסת החג, או לנרות ללא הדבקה – נרונים או כוסיות שמן.

את הגפרור תניח המדליקה כך שיכבה מאליו.

ביום השני מברכים על הדלקת הנרות "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו" כמו ביום הראשון. אם יש בבית בגד או פרי חדש, מומלץ שתלבש או תניחהו לפניה בזמן ברכת "שהחיינו".

מנהג "תשליך":

בכל שנה נהוג ללכת ביום ראשון של ראש השנה, אחרי תפילת מנחה, אל שפת הים או בור מים, ולומר שם "תשליך".

נשים האומרות "תשליך" יש להן שכר והעיקר שכולם יזהרו בגדרי הצניעות.

"אכלו משמנים, ושתו ממתקים, ושילחו מנות לאין נכון לו

 כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח, ט)

ביום ראש השנה, יום הרת עולם, מהדהדת  מסוף העולם ועד סופו קריאת הקב"ה לאדם הראשון: 'אייכה'?

לאחר חטאו פונה ה' האלוקים לאדם הראשון וקורא לו "אייכה?"

אין שכחה או חסרון לפני הקב"ה, וברור שאין ה' מתכוון לשאול אותו היכן הוא נמצא.

השאלה באה לשאול את האדם מה מקומו מבחינה רוחנית, היכן הוא ביחס לעצמיותו ולתפקידיו. בבחינת 'לאן הלכת ?' מבחינת תפקידך בעולם. אדם הראשון מתבייש מפני ריבונו של עולם ומתחבא. הוא מבין כי החטא הרחיק אותו ומתבייש בכך.

אותה בת קול מן השמים ממשיכה וקוראת לכל אחד ואחד מאיתנו: אייכה?

איה אתה בעולם? קצבו לך ימים ושנים כדי שבכל יום תעשה הטוב עם אלוקים ואדם. התבונן, איה אתה בעולמך שלך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותם שנים?

קריאה זו מצפה מאיתנו למענה: מה אני עושה פה? כיצד הגעתי לכאן ולאן עלי להמשיך?

חטא הוא התכחשות לעצמיות שלנו, הוא מנתק ומרחיק אותנו מבורא עולם. אנו מתביישים בכך וקשה לנו לשוב להתקרב אליו. בימים אלו ריבונו של עולם קורא לנו 'פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם'.

בנוסף לפן האישי – קיים פן של תיקון עולם. כשאדם הראשון חטא ירדה הבריאה כולה מדרגתה, ובלשון חכמים 'השכינה ירדה ממקומה'. עליית השכינה בחזרה מתרחשת על ידי תיקון עולם במלכות שדי, מימי אברהם אבינו ועד ימינו. אברהם אבינו היה הראשון לקרוא לקב"ה 'אדון', ואנו ממשיכים בכך ע"י המלכת ה' בעולם בכל השנה ובעיקר בראש השנה.

לפיכך בשמיעת קול  השופר עלינו להתעורר ולחזור לעצמנו ולתפקידנו בעולם ומתוך כך לתקן עולם במלכות שדי בהמלכתו יתברך

שנזכה להשתתף ולראות בהחזרת השכינה

"שמחה לארצך וששון לעירך"

דוד לוי רב הישוב

תכלית הרצון בבריאת בעולם הוא גילוי כבוד מלכותו ושיהיו באי עולם מקבלים עול מלכותו באהבה וברצון.
אין מלך בלא עם. ולכן אומרת הגמרא במסכת ראש השנה: "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". כדי שיהיה זה גלוי כבוד מלכותו, צריך שיקבלו עול מלכותו באהבה וברצון. קבלת מלכות שלא באהבה וברצון- זו מלכות, אולם אין זה כבוד.

כיצד מופיעה מלכות זו, מפורט בכל תפילות החג, בתוספת מיוחדת בברכת "אתה קדוש" שבתפילת העמידה:

תן

כבוד לעמך

תהילה ליראיך
תקוה לדורשיך
פתחון פה למייחלים לך

לאחר ארבעה עיטורים אלה של עם ישראל, מופיע סדר ההופעה האלוקית:

1. שמחה לארצך
2. ששון לעירך
3. צמיחת קרן לדוד עבדך
4. עריכת נר לבן ישי משיחך

כדי שתתחזק הקדושה כראוי צריך שיהיו ישראל בארץ ישראל, ושם ימלוך מלך מבית דוד, ובו נקשרים כל ישראל בקדושה. אם חסר אחד התנאים, אין הקדושה מתחזקת כראוי. לכן לאחר תארי הכבוד לעם ישראל מופיעה ארץ ישראל- "שמחה לארצך" , וכך, בסדר זה, אנו מתפללים.
יהי רצון ששנה זו, המתחדשת עלינו לטובה , תהיה שנת שמחה לארץ ישראל, ונעלה מתוך שמחת ארץ ישראל כולה, עד לבוא בן-ישי משיח ה', ונראה באהבה וברצון את מלכות ה' על כל המעשים.