על חשיבות הצום ביום הכיפורים כותב רבי יהודה הלוי: "וצומו ביום ההוא צום שהוא קרוב בו להדמות למלאכים, מפני שהוא גומרו בכניעה ובשפלות ובעמידה ובכריעות ובתשבחות ותהילות, וכל כוחותיו הגופניים צמים מהעניינים הטבעיים, מתעסקים בתוריים, כאילו אין בו טבע בהמי. וכן יהיה צום החסיד בכל עת שיצום, שיענה בו הראות והשמע והלשון, ולא יטרידם בזולת מה שיקרב אותו אל האלוקים, וכן הכוחות הפנימיים מדמיון ומחשבה זולת זה, ועם זה יהיו המעשים הטובים ידועים" (כוזרי מאמר שלישי פרק ה).
"כמה קל לאדם להימנע מאכילה ושתייה וכד' ביום הצום, אך כמה קשה לענות את עיניו לבל יסתכלו במקום שלא ראוי להסתכל. כמה קשה לענות את אוזניו לבל ישמעו לפחות ביום הקדוש דברים שלא צריך לשמעם, וכמה קשה ביותר לשמור פיו ולשונו לבל ידבר שום דבר שאין בו משום קרבת אלוקים בתפילות ותחנונים, אפילו משך עשרים וארבע שעות בלבד, וכל שכן כאשר ירצה אדם לרסן את כוחותיו הפנימיים מדמיון ומחשבה, להתרכז ביום הקדוש אך במחשבת קדושה ודמיון טהרה בלבד, אכן זה הצום הקשה והעיקרי, וזו המטרה שעל האדם לשים נגד עיניו ביום הקדוש" (מקור חיים השלם לרב חיים דוד הלוי, ח"ד עמ' 256).
ההכנות ליום הכיפורים:
- יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם למקום. עבירות שבן אדם לחברו אינן נמחלות לו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו ויפייס אותו. לכן על כל אחד לתקן את אשר קלקל, ולפייס את חבריו לפני יום הכיפורים.
- נהגו שכל אדם ישלם חובותיו לבית הכנסת וכד' לפני יום הכיפורים, ונכון לשלם כל חובותיו למוסדות ולאנשים פרטיים, ומועיל הדבר לקבלת תפילתו.
- מנהג כפרות, מי שנוהג, יעשה לאחר שהרהר בתשובה וקיבל עליו לתקן מעשיו לעתיד. את דמי ה"כפרות" יש לתת לעניים, או לגבאי צדקה של עניים.
- בתורה כתוב "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש" ללמדך שכל האוכל ושותה בתשיעי, כאילו התענה תשיעי ועשירי. מצוה להרבות באכילה בערב יום כיפור. מאהבת הקב"ה את ישראל, ציוום שיאכלו וישתו תחילה, כדי שיקל עליהם להתענות. אבל לא יאכל דברים המכבידים על הצום.
תחילת קדושת היום:
- מצוה להוסיף מחול על הקודש, ולכן יקפיד להתחיל את כל איסורי יום כיפור בזמן הכתוב בלוחות.
- בהדלקת נרות מברכים "להדליק נר של יום הכיפורים", וברכת "שהחיינו". בהדלקת נרות מקבלת עליה האישה את איסורי יום הכיפורים. לכן עליה לחלוץ את נעליה לפני הברכה.
איסורי יום הכיפורים:
- כל מלאכה שאסור לעשותה בשבת אסורה גם ביום הכיפורים. אלא שבשבת המחלל שבת, חלילה, במזיד – חייב סקילה, וביום הכיפורים – כרת.
- בנוסף לאיסור מלאכה, אסורים ביום כיפור גם:
- אכילה ושתייה – אסור להכניס כל מאכל לפה.
- רחיצה – לא יושיט אצבעו במים. בבוקר ייטול ידיו עד מקום חיבור האצבעות ליד, וכך ינהג גם לאחר שמתפנה. אם התלכלך מותר לרחוץ את המקום המלוכלך. הכהנים, לפני נשיאת כפים, ייטלו את כל ידיהם.
- סיכה.
- נעילת הסנדל – אסור לנעול נעלי עור.
- תשמיש המיטה – ינהג עם אשתו כבימי נידתה. ויש מתירים בשעות היום לגעת באשתו כאשר יש צורך בכך.
- מוקצה – כל שאסור לטלטל בשבת אסור גם בטלטול ביום כיפור.
תפילות היום:
- העיקר בתפילות היום הוא הוידוי. בנוסף לנוסח המודפס במחזורים, יתוודה על כל חטאיו משנה זו ומשנים קודמות. ויאריך בוידוי ויקצר בפיוטים.
- לפני תפילת מנחה רצוי לקרוא את פרשת העקידה, כדי להזכיר זכות אבות. לפי אחת הדעות במדרש, עקידת יצחק הייתה ביום כיפור בשעת מנחה.
- נושאים כפים בתפילת נעילה (ואין נושאים כפים בתפילת מנחה). נשיאת כפים ביום דווקא, לכן ישתדל מאד לברך ברכת כהנים לפני השקיעה.
- קטנים – מגיל קטן יש לתת להם נעלים שלא מעור, ומגיל שבע, ירגילם שלא לרחוץ רחיצת תענוג (הסרת לכלוך מותרת, כמובן). לעניין צום מרגילים את הילדים להתענות תענית שעות מגיל תשע. רצוי לתת לקטנים מאכלים ערבים וחגיגיים. קטן לא יאכל בבית הכנסת או על ידו.
מוצאי החג:
- תפילת ערבית של מוצאי יוה"כ ישתדל לאומרה כתקנה ולא במרוצה. ויאמר "אתה חוננתנו" בתפילת 'שמונה עשרה'. במוצאי יום כיפור נוהגים לברך ברכת הלבנה.
- במוצאי יום כיפור מבדילים על היין ואינו מברך על הבשמים, ואם יש לו נר שדלק במשך כל יום הכיפור מברך גם "בורא מאורי האש".
עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות את כל התענית ביום זה.
חולה שיש סכנה אם יצום – כמו ברוב מצוות התורה נאמר "וחי בהם", מכאן לומדים שאדם חולה שעלול למות בעקבות הצום – אסור לו לצום, ועבירה בידו אם הוא מסכן את נפשו וצם. לפיכך כל חולה יברר את מצבו הרפואי לפני יום הכיפורים, ולאחר מכן יפנה לרב שיורהו כיצד לנהוג בצום ביום זה.
- מי שחושש שלא יוכל להשלים את הצום עדיף שישכב במיטה מאשר ילך להתפלל. על בן הזוג לסייע, אם צריך, לבן זוגו כדי שיוכל לצום.
גמר חתימה טובה לכל התושבים ולכל בית ישראל
דוד לוי
רב הישוב