ביעור חמץ במקומות הציבוריים שבישוב

השבתת חמץ:

מצוות עשה מהתורה להשבית את החמץ שברשותנו בי"ד ניסן. המשאיר, ח"ו, חמץ ברשותו, מבטל מצוה זו ועובר על איסור "שאור לא ימצא בבתיכם" את המצוה אנו מקיימים ע"י ביעור חמץ. חמץ שאין אנו יודעים על קיומו אנו מפקירים, וחכמים תקנו לבדוק ולחפש אחריו בכל מקום בו החמץ עלול להמצא. חכמים חששו שאדם לא יפקיר את חמצו בלב שלם, וגם אם יפקיר, הוא עלול בחג הפסח עצמו למצוא חמץ שהפקיר ולאכלו בטעות. במקום ציבורי חיוב הבדיקה חמור יותר, כיון שלא תמיד ניתן להפקיר שם את החמץ.

חמץ לאחר הפסח ומכירת חמץ:

חכמים גזרו על יהודי שהשאיר ברשותו חמץ בפסח שגם אחרי הפסח יהיה החמץ אסור בהנאה. לכן נהגו בדורות האחרונים למנות שליח שימכור עבורנו לגוי את תערובת החמץ שברשותנו. במקום ציבורי אם נשאר בו חמץ, על מורשי החתימה למכור לגוי את החמץ.

בישוב כמה סוגי מקומות:

***

הערות:

1. במקומות בהם בד"כ נמצא חמץ, ושכחו לבודקו בערב פסח, יבדקו אפילו לאחר החג, כדי לא להיכשל בחמץ שעבר עליו הפסח.
2. חמץ שנמצא בחול המועד שורפים אותו מיד, ואם צריך יש להכשיר את המקום.
3. חמץ שנמצא ביו"ט הוא מוקצה, ויש לכפות עליו כלי, ולא לגעת בו עד מוצאי יו"ט.