משפחה בליל הסדר / השארת חמץ בפסח שלא בכוונה / שאלות שונות  / אוכל לבעלי חיים

מפגש משפחתי בליל הסדר

שלום לך כבוד הרב…

מדי שנה בליל הסדר נפגשים סבתי, אחיה ואחיותיה של אמי עם ילדיהם הנשואים ב"ה.

בשנים האחרונות הצטרפו קרובי משפחה נוספים.

בקיצור,ברוך ה´…ליל הסדר שלנו נראה מאוד משובח!

אחד האחים של אמי הולך בכל דבר אחרי הרב שלו.

אני לא מזלזלת חלילה! וככה זה גם צריך להיות שנאמר: "עשה לך רב".

אך השנה הרב שלו אמר לו משהו כמו…

"צריך לעשות את הסדר עם כמה שפחות אנשים"

או משהו בסגנון…כדי שלא יבואו לידי -ליצנות-

ולכן הוא החליט שכנראה השנה הוא ואשתו לא יחגגו עימנו…

הדבר קצת קומם אותנו…

ורציתי לדעת אם יש הסבר הגיוני לדבריו?

אחד מבני המשפחה אמר, שלא נראה לו שמטרת ההלכות היא להרחיק אדם מבני משפחתו!

מחכה לתשובה…תודה רבה וחג פסח כשר ושמח!

תשובה

לכבוד ליל הסדר אאיר ארבע הארות:

1. לא כדאי להכנס למחשבותיהם ורצונותיהם של האחרים וחבל להעמיק בענין או להתעצב בגלל זה. יתכן שהנימוק שהביא הוא תירוץ לסיבות אחרות שאינו רוצה לפרטן. בכלל בחיים רצוי תמיד לעסוק יותר בעצמנו ופחות באחר.

2. ליל הסדר מיסודו הוא רב משתתפים. כדי לאכול אפילו 2-3 ´כזית´ מכבש ממוצע יש צורך בכמה עשרות אנשים. כזכור אסור להותיר ממנו עד בוקר וזה בנוסף לקורבן חגיגת ארבעה עשר ולאכילת מצות וכד´.

3. אני יכול לנסות להסביר את הדעה שנאמרה לו באחת משני אופנים:

א. יש הידור שלא לדבר במהלך כל ליל הסדר, שלא מענין ההגדה, אפילו לא בדברי תורה אחרים. הן משום שזו מצוות היום, ואולי גם כדי לא לדבר, לפחות עד אכילת אפיקומן. לפעמים מפגש משפחתי מסיח את הדעת מליל הסדר.

ב. עיקר מטרת ליל הסדר היא ´והגדת לבנך´. מי שיש לו ילדים בגיל 5-15 בליל סדר רב משפחתי הם עלולים 'ללכת לאיבוד'.

4. אני מציע לך להניח להם ולא להתעסק בכך. ההגדה מלמדת אותנו שכנגד 4 בנים דיברה תורה, את כולם ה´ גאל ממצרים. לכל אחד אופי שונה והתייחסות שונה לליל הסדר. נקבל כל אחד גם אם השנה הוא לא יסב איתנו.

חג שמח דוד לוי

השארת חמץ בפסח שלא במכוון

האם כשמשאירים חמץ שלא במכוון זה נחשב כחטא?

תשובה

שלום וברכה,

להשאיר חמץ שלא במכוון – אם מדובר בפירורים והאדם הפקיר אותם [באמירה שאחרי שריפת החמץ אנו מפקירים את החמץ שברשותנו וזה תופס לגבי פירורים חסרי ערך כספי].

אם מדובר בכמות של 'כזית' ויותר, הוא עובר על איסור תורה ומבטל גם מצוות עשה של ביעור החמץ, שעניינו לבער את החמץ שיש לנו בבית בליל/יום יד בניסן.

חג שמח

שאלות לפסח

1. פעם אכלתי בפסח, במזיד שומשום מחנות,מתחת לאיפה שהחמץ כוסה… . זה בסדר?

2. מי שמניח חמץ ברשותו-האם "ברשותו" הכוונה לביתו שלו,או גם בפח זבל זה נקרא ברשותו?(הפח זבל של כל הבניין,בחניון).

3. כלי סוכר-מלח-מקום לשימת התה אצלנו זה אותו כלי בפסח ובכל השנה. זה מותר?

תשובה

1. שומשום אינו חמץ גמור.

על אכילת חמץ בפסח – יום כיפור מכפר למי שמתחרט.

על לקיחה מחנות בלי לשלם אפילו דבר קטן אין יום הכיפור מכפר עד שתשלמי לחנות [אם הבנתי נכון את השאלה]

2. לדעתי פח הזבל אינו נקרא ´ברשותו´ אלא הפקר. שמעתי שבבני ברק יש מי שחולק ואין אני חושב כמוהו [יש לזה השלכות רבות גם בדיני ממונות ובדיני נזקים ועוד].

3. בסדר גמור בתנאי שניקו אותם היטב מבפנים ומבחוץ.

אוכל לבע"ח

שלום כבוד הרב,

ישנם בביתי אוגרים שאוכלים תערובת למכרסמים ואינני יודעת אם תערובת זו היא חמץ. לא רשום על גבי האריזה ´כשר לפסח´. אוכל מסוג אחר איני יכולה לתת.

מה עלי לעשות ? הרי איני יכולה להזניחם ולא לתת להם אוכל ?!?

תשובה

אינני יודע לגבי תערובת זו. בכל מקרה לא צריך אוכל ´כשר לפסח´ אלא רק לוודא שאינו מכיל חמץ [אחד מחמשת מיני דגן].

אין לסמוך בענין זה על הכיתוב שעל המוצר כי לא תמיד כותבים את כל המרכיבים, אלא צריך לברר היטב.

ביעור חמץ במקומות הציבוריים שבישוב

השבתת חמץ:

מצוות עשה מהתורה להשבית את החמץ שברשותנו בי"ד ניסן. המשאיר, ח"ו, חמץ ברשותו, מבטל מצוה זו ועובר על איסור "שאור לא ימצא בבתיכם" את המצוה אנו מקיימים ע"י ביעור חמץ. חמץ שאין אנו יודעים על קיומו אנו מפקירים, וחכמים תקנו לבדוק ולחפש אחריו בכל מקום בו החמץ עלול להמצא. חכמים חששו שאדם לא יפקיר את חמצו בלב שלם, וגם אם יפקיר, הוא עלול בחג הפסח עצמו למצוא חמץ שהפקיר ולאכלו בטעות. במקום ציבורי חיוב הבדיקה חמור יותר, כיון שלא תמיד ניתן להפקיר שם את החמץ.

חמץ לאחר הפסח ומכירת חמץ:

חכמים גזרו על יהודי שהשאיר ברשותו חמץ בפסח שגם אחרי הפסח יהיה החמץ אסור בהנאה. לכן נהגו בדורות האחרונים למנות שליח שימכור עבורנו לגוי את תערובת החמץ שברשותנו. במקום ציבורי אם נשאר בו חמץ, על מורשי החתימה למכור לגוי את החמץ.

בישוב כמה סוגי מקומות:

***

הערות:

1. במקומות בהם בד"כ נמצא חמץ, ושכחו לבודקו בערב פסח, יבדקו אפילו לאחר החג, כדי לא להיכשל בחמץ שעבר עליו הפסח.
2. חמץ שנמצא בחול המועד שורפים אותו מיד, ואם צריך יש להכשיר את המקום.
3. חמץ שנמצא ביו"ט הוא מוקצה, ויש לכפות עליו כלי, ולא לגעת בו עד מוצאי יו"ט.

ימי חול המועד ניתנו כדי להידבק ביראתו ובאהבתו ולעסוק בתורתו התמימה[1]. חול המועד אסור בקצת מלאכות[2] ומותר במקצתן לפי צורך הענין, ולכן אין על הישוב להעסיק עובדים בקביעות בחול המועד.

עבודות מותרות, שלא ניתן לדחותן, יכולות להעשות באחת מהדרכים הבאות:

1. תושבי הישוב יבצעו עבודות אלו בהתנדבות.

2. יעשה זאת אדם הזקוק לכסף לצורך המועד (שיקבל את שכרו במועד).

3. העובדים הקבועים יעשו עבודות אלה בלבד.

שתי סיבות להתיר עבודות בישוב:

1. דבר האבד – דבר שאם לא יעשנו עתה יבוא לידי הפסד.

2. צרכי רבים – מלאכה הנעשית עבור הישוב והנושאת אופי מיוחד עקב כך. על פרנסי הציבור להקפיד לא להשאיר מלאכה כזו מראש לחול המועד.

דוגמאות למלאכות מותרות:

א. פינוי אשפה מהישוב.

ב. בדיקת עירוב.

ג. טיפול שוטף בנושא השמירה בישוב.

ד. הקלטת שיעורי תורה.

ה. סידור ספסלים לצורך המועד.

ו. אפיה ומשלוח עוגות לחיילים.

ז. השקאת גינות.

ח. שיחות טלפון.

ט.קבלת תשלומים מבעלי חוב שיש חשש שלא ישלמו אחרי המועד.

י. הפקדת כספים שהגיעו במועד רק אם חשבון הבנק של הישוב, חלילה, ביתרת חובה ומשלם ריבית יומית גבוהה.

דוגמאות למלאכות האסורות במועד:

א. עבודות חצרנות כמו צביעה, התקנת תאורה וכד'.

ב. שתילת צמחים, ניכוש עשבים בגינות הנוי.

ג. ניהול חשבונות.

ד. כתיבה ושליחת תזכורות מיסים וכד'.

ה. כתיבה והדפסת עלון, הדפסת מסמכים.

"בכלל צריכים לברוח מפני היתרים כאלו שיש בהם זלזול המועד" (ערוך השולחן). ראוי שלא לעשות בהם שום מלאכה ולא לפתוח החנויות לשם מסחר כי אם לצרכי מזון כמנהג אבותינו הקדושים. מועדי ה' הם מקראי קודש ועלינו לעסוק בהם בקודש: חציו לה' וחציו לכם להנאת הגוף. גם חציו לכם צריך להיות בדברים מרוממים את הנפש ולא בהבלי העולם הזה.

ראוי בימים אלו לעלות לירושלים, לבית המקדש, ולעסוק בלימוד תורה בשלוה.

[1] העובד בחול המועד מלאכות מלאכות אסורות נקרא במשנה 'מבזה את המועדות' ועליו נאמר "אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא" (אבות פרק ג משנה יא).

[2] לדעת פוסקים רבים זהו איסור תורה.

בעזרת השי"ת                                                                                         אדר תשע"ט

להרים את הדגל

30 שנה לישוב[1] , 70 שנה למדינת ישראל[2]

בימים אלו אנו נקראים להרים את הדגל – דגל המדינה היהודית, ודגל התורה בחיי הישוב הציבוריים.

באנו לכאן להקים את מדינת ישראל שהיא יסוד כסא ה' בעולם.

הנצי"ב בפירושו לתורה[3] על פרשת 'קדש לי כל בכור'[4], מסביר שבני ישראל יצאו ממצרים 'על צבאותם', היינו לא כצאת עבדים פרטיים לחרות, שכל אחד הוא איש בפני עצמו ופונה לדרכו. עם ישראל יצא 'לצבאותם' להיות ישראל עם אחד מלוכד למטרה אחת בדומה לצבא ולכן הקב"ה כתב בתורה שיצאנו 'לצבאותם', לתכלית אחת.

בהמשך דבריו מסביר הנצי"ב שלכל אומה בפני עצמה אין קיום ללא תנאים אלו:

1. יש לאומה כח הנהגה לעמוד נגד הפוגעים בה מבחוץ.

2. יש לאומה כח הנהגה לעמוד נגד הריסות הדעות שבקרבה. הריסות שמחריבות כל ברכה באומה, ומדכאות פעולות אמיצות הדרושות לה.

כך גם מדינתנו[5] אינה יכולה להתקיים אלא בעזרת הנהגה חזקה, שתוכל ללחום נגד האויבים מבחוץ, ולבלום את הדעות החפצות לבטל את מטרתה מבפנים.

עדים אנו לאחרונה בתופעה המתפשטת ומחלחלת גם בקרבנו – שלציונות אין קשר עם הדת. הולך ומשתלט עלינו שיח פרגמטי של 'חיה ותן לחיות', ה'ציבור שומר המצוות ישתלב בכל מקום'[6], 'ימחל למען ה'שלום'[7], וכד'. אלא שאין לנו רשות למחול על נשמת אפינו – הקמת מדינה בה החיים הציבוריים יהיו על פי התורה. מדינה שתהיה בסיס לבנין בית המקדש השלישי ולגאולה שלימה, גאולה שבאה על ידינו קמעא קמעא , שלב אחרי שלב.

הדרך היא בנחת ובסבלנות, אך כל הזמן עלינו לשאוף קדימה ולמעלה.

לכולנו, לכל אחד ואחד מאיתנו, אחריות על עם ישראל[8], על התורה ועל כבוד התורה. הכלל הזה שהנחה את אבותינו[9], עלינו להרים אותו בעוז ובגאון על כל פעולה ומעשה שלנו. הבהירות, החדות, הנאמנות והמסירות שלנו למטרה, הם תנאי הכרחי כדי להיות שותפים עם אל ולהגיע אליה, אם במהרה ואם קמעא קמעא.

נשתדל בימים אלו שבין גאולה לגאולה, בין גאולת פורים לגאולה מצרים, להרים ולרומם את כולנו אל המדינה היהודית.

[1] 30 שנה לישוב שזו היתה שאיפת מייסדיו.

[2] 70 שנה למדינה ישראל שהוקמה לצורך זה.

[3] שמות יג ב.

[4] פרשיה שאנו בכל יום מצמידים לגופנו בהנחת תפילין. ביד – כנגד המעשה, ובראש – כנגד המחשבה.

[5] נכתב במגילת העצמאות "אָנוּ מַכְרִיזִים בָזאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְאֶרֶץ יִשְרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְרָאֵל".

[6] גם במחיר ויתור על עקרונותיו.

[7] השלום הוא שמו של הקב"ה – אנו נתבעים לרומם אותו ולשים אותו בראש מעינינו. בנו לכאן להקים בארץ ישראל (כולה) את מדינת היהודים.

[8] על ישוב ארץ ישראל אמר הרב צבי יהודה זצ"ל: "ארץ ישראל בלי חינוך בשביל מה צריך את ארץ ישראל".

[9] מראשי הציונות הדתית לפני כמאה וחמישים שנה, ועד מקימי הישוב שלנו.

בשבוע הבא עלינו לטובה אנו נדרשים לשוב ולבחור נציגים לכנסת, וכבר אמר הרב קוק זצ"ל שבמצב בו אין מלך מבית דוד חוזר השלטון אל העם, ובלשוננו אל הכנסת.

לבקשת רבים מעט הדרכה במבוך העומד לפנינו –

• אנו אוהבים כל אחד ואחד מישראל – בניו של הקב"ה. אין אהבה זו פירושה אהבת כל אחד ממעשיהם[1].
• בהצבעה בבחירות לכנסת כל אחד מאתנו הוא בבחינת דיין. כך עלינו להרגיש ולהתייחס לחובה להחליט ולבחור מי יהיה בהנהגת המדינה.

א. לדיין חובה לדון ואין לו להשתמט מכך. בכל מקרה בו בא דין לפניו, כך גם כאן כל אחד חייב להכריע ולבחור ואין לאף אחד פטור ממצוה זו[2].

ב. כל אחד צריך לברר ולהכריע כדעתו. כשם שבבית הדין דעתו של הדיין ה'קטן' נשמעת ונחשבת במנין הדיינים ואסור לו לשנות את דעתו מפני גדולים ממנו[3].

ג. לא ראוי לדיין לומר 'איני יודע'.

• כיצד להחליט: עיקר מטרתנו בחיים צריכה להיות קידוש שם שמיים, גם כאן אין שלמות ואין אנו מזדהים באופן מוחלט[4] עם אף אחד אלא בוחרים במפלגה הקרובה ביותר לדעותינו, מפלגה שתוכל להרבות הופעת מלכות ה' בכל ארץ ישראל, מפלגה שאנו חושבים שמסוגלת לפעול כך באופן המיטבי.
• מתי להצביע. ראוי להצביע מוקדם ככל שניתן. המהדרין יתפללו במנין הנץ ויצביעו לאחריו, והמתפללים מאוחר ישתדלו להצביע לפני התפילה. בכל מקרה ראוי שלא לקבוע סעודת קבע לפני ההצבעה כמו שנוהגים לפני קיום כל מצוה.

[1] הרב קוק כותב על האומה – שאסור שאהבתנו לאומה תסמא את עינינו מלראות את מומיה.

[2] אומרים בשם החזו"א שבהצבעה למפלגה דתית יש גם משום קידוש השם שיראו כמה שלומי אמוני ישראל יש.

[3] אם יבטלו עצמם בפני גדול הדור הרי שאין ערך למספר הדיינים שהתורה קובעת בכל בית דין.

[4] ובוודאי שאין אנו 'מאמינים' בבני אדם אלא רק בקב"ה. יחד עם השאיפה למלכות שמים אנו מצווים לפעול בעולם הזה להגדלת הופעת מלכותו.