הציווי הכללי לפיו מצווה כל יהודי לעבוד את ה' בשמחה מקבל משמעות גדולה יותר בשלושת הרגלים ועולה על כולם חג הסוכות עליו כתבה התורה – "ושמחת בחגך".

לאחר יום הכיפורים, בו השתדלנו להתנהג כמלאכים, אנו עוברים לחיי המעשה ולעיקר תפקידנו בעולם – לקדש את החיים בדברים המעשיים. לתת ערך רוחני של עבודת ה' לדברים בעולם הזה. לכן ברור מדוע דוקא חג הסוכות משופע במצוות מעשיות.

מתוך ריבוי ההלכות הקשורות לחג הסוכות להלן הלכות מעט מתוך הלכות ישיבה בסוכה:

המצווה

עיקר מצוות ישיבה בסוכה היא שנעבור ונגור בתוכה כדרך שאנו חיים בביתנו. כפי שכותב השו"ע: "כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע". לכן מעבירים לסוכה את הכלים הנאים שבבית ואת מעשינו אנו עושים בסוכה. הדוגמאות המפורשות בפוסקים הם של כל בני האדם אכילה ושינה ולכן פעולות גם אסורות מחוץ לסוכה. כל אחד צריך להוסיף לעצמו את העניינים האחרים בהם הוא מתעסק בביתו וגם אותם יש לעשות בסוכה. רק תשמיש בזוי אינו נעשה בסוכה, כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו.

מי חייב בה

מצוות ישיבה בסוכה חלה על כל אחד ואחד מישראל ואמנם הנשים פטורות, כמו בשאר מצוות עשה שהזמן גרמא, אבל אם הן יושבות בסוכה יש להן שכר מצווה וראוי שכל אחת תשתדל לשהות בסוכה עד כמה שניתן כפי שהיא נמצאת בבית. לנשים נשואות סיבה נוספת להימצא בסוכה כדי להיות עם בעלה שהרי חלק משמחת החג היא היות המשפחה יחדיו, ואם אשתו איננה עמו הרי שמצוות הסוכה שלו איננה בבחינת "תשבו כעין תדורו".

את הילדים רצוי לחנך מגיל קטן שבכל משך החג נמצאים בסוכה אם כדי לשחק ואם כדי לאכול לישון או לכל דבר אחר – עושים אותו בסוכה.

כמובן שכמו בכל מצווה מהתורה יש להקפיד בראש ובראשונה שהסוכה תהיה כשרה.

מועדים לשמחה

דוד לוי

זכינו ובשובנו לארץ ישראל, ובפרט בישובים כמו שלנו, מצוות סוכה חביבה וכל אחד בונה סוכה לבני ביתו. לפעמים, בקושי הגלות, לא יכלו היהודים לבנות סוכה כראוי.

במצוות סוכה יש הרבה פרטים וחשוב לדייק ולעשות אותה כהלכה. שאם לא כך מבטל היושב בה מצוות עשה מהתורה, במשך כל שבעת ימי החג, ובנוסף, הוא עלול לגרום, לו ולאחרים, לברכה לבטלה.

כתבו הפוסקים (מובא בכף החיים סימן תרכה ס"ק ט) שצריך אדם להראות סוכתו לת"ח.

הם, הת"ח, צריכים לעבור ולבדוק את הסוכות שלא יהיה בהם פסול: האם המקום מתאים והאם הסכך והדפנות כשרים, וכד'. (בישוב אני עובר בין הסוכות, של מי שמבקש, כיומיים לפני החג).

לימוד התורה בדורנו הולך וגדל. רבים לומדים הלכות סוכה ורצים ליישם אותם, אלא, שבמקרים רבים, דברים הכשרים בדיעבד, או בשעת הדחק, הופכים לנוהג קבוע לכתחילה. (לפעמים גם בעזרת הסוחרים). בשורות הבאות אדגיש כמה נושאים בבניית הסוכה:

מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך אף על פי שהוא אדם מכובד, וזהו כבודו שעוסק בעצמו במצווה. אם לא יכול לבנות בעצמו – ימנה שליח לשם כך. מן הראוי היה לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על ברכת "שהחיינו" שאומרים בקידוש, בעת הישיבה בה בליל החג.

1. בחירת המקום – הסוכה צריכה לשמש אותנו למגורים קבועים במשך שבעה ימים. שם נאכל, נישן, נלמד, נשחק וכד' במשך כל השבוע. מקום הסוכה צריך להיות מתאים ונעים לכך. ללא ריחות ורעשים ושאר דברים הטורדים אותנו.
2. מבנה הסוכה צריך לכלול 3-4 דפנות חזקות ויציבות שמסוגלות לעמוד בשינויים סבירים כמזג האויר וכד'.

הדפנות צריכות להתאים לנו מבחינת צניעות, שזה יסודו של הבית.

הדפנות היציבות יכולות להיות רק עד גובה של עשרה טפחים (80-100 ס"מ), כאשר מעליהן חלל פנוי עד הסכך. בתנאי שדפנות נוספות מאפשרות תשמישים צנועים בסוכה.

חלונות ודלתות ישפרו את זרימת האויר בסוכה. בפרט בימי המגיפה כאשר מקום פתוח מוגדר מקום עם שלושה כיווני אויר.

ניתן להעמיד דפנות חזקות המכשירות את הסוכה ובנוסף להן דפנות אחרות לצניעות (כגון שנעות ברוח).

• הסכך הוא עיקר המצווה בסוכה. סכך כשר הוא מן הצומח. מחצלות למיניהן הן כשרות, בתנאי שנעשו לשם סכך (עיין משנה ברורה שסתם מחצלת פסולה).

על הסכך להצל על רוב הסוכה, וגם אותו יש להניח באופן שהישיבה בסוכה תנעם. (לא דליל מדי, לא מדיף ריח לא נעים, לא מתייבש מהר וכד').

את הסכך חובה להעמיד רק אחרי הקמת הדפנות המכשירות את הסוכה.

• נוי סוכה – זה אלי ואנווהו, יש להתנאות בכל המצוות. הנוי הוא ענין אישי לכל משפחה: יש הרוצה סוכה שקטה ללא קישוטים רועשים ויש המרבה לתלות בסוכה תמונות וציורים. כל אחד ינהג כרצון משפחתו.

קישוטי הסוכה הם 'מוקצה למצוות נוי סוכה. אם מתכוונים להורידם לפני מוצאי שמחת תורה, יש לומר בעת תליית הקישוטים, או לפני כניסה החג 'אני תולה קישוטים בסוכה, אך אשתמש או אורידם בכל עת שארצה'.

• גודל הסוכה צריך להיות כזה שינעם לכל המשפחה להתכנס ולשהות בה.

עלינו להקפיד לבנות סוכה כהלכתה ולדור בה שבעת ימים זכר ליציאת מצרים.

חג סוכות כשר ושמח

דוד      לוי

רב      הישוב

שאלה –

ידוע הוא שמותר להקשיב למוסיקה בחול המועד- מאחר וזו שמחת החג- אולם שאלתי היא לגבי תופעה חדשה: של שימוש במוסיקה- ליווי מוסיקלי של תפילות בחול המועד- הלל וכד'- בבית הכנסת.

ייתכן שיש צורך להתייחס במיוחד לשאלה זו של שימוש במוסיקה בתפילות ובבית כנסת- על כך שאלתי.

תשובה

שלום וברכה,

יהי רצון שהשירה והשמחה ילוו את כל תפילותיך.

בבית המקדש עבודת הכהנים לוותה על ידי שירה של הלויים (בפה) ועל ידי ניגונים (לא רק של לווים).

גם התפילה בבית הכנסת צריכה להיות בשירה, בפרט ב'הלל' שאותו צריך לשיר.

בגלות, בבתי הכנסת במדינות אשכנז גזרו שלא להכניס כלי נגינה לבית הכנסת כדי לא להדמות לא לנוצרים, ולהבדיל, גם לא לרפורמים. גזירה זו קבלה מעמד חשוב כדי להרחיק את בני ישראל מאלו.

במדינות המזרח הספרדיות לא היו נוצרים ולא רפורמים ולכן לא היה צורך בגזירה כזו ולכן לא גזרו איסור כזה (אינני יודע אם המוסלמים מכניסים כלי נגינה למקום תיפלותם).

עזבנו את הגלות והגענו למדינה ישראל – כאן אין חששות אלו גדולים כל כך ולכן בבתי כנסת ספרדים בודאי מומלץ להכניס כלי נגינה במקומות המתאימים כמו בקריאת ההלל.

בבתי כנסת אשכנזים – חלוקות הדעות: יש כאלו שהשתחררו מהגלות ומכניסים כלי נגינה ויש כאלו שעדין מחזיקים בגזירת אבותם, ואולי גם אימת הנצרות עליהם וחוששים להדמות להם, או לרפורמים, – אלו אינם מנגנים בבית הכנסת כלל, גם לא בזמן שירת ההלל.

בהצלחה וחג שמח סוכות ומרומם מלא שירה

קדושת ימי חול המועד גדולה. כך כותב המשנה ברורה לגבי עשית מלאכה בחול המועד :

"הנה בעיקר איסור מלאכת חוה"מ … הרבה פוסקים סוברין דהוא מן התורה, והא דהקילו בכמה דברים הנ"ל הוא ע"פ הרשות שניתן לחכמים מן התורה במלאכת חוה"מ לפי צורך הענין להתיר. … וזהו שסיים הרמ"א לפי צורך הענין וכו', ומאוד יש ליזהר שלא להקל יותר ממה שהתירו חכמים, דאחז"ל [משנה אבות פ"ג מ"יא] המבזה את המועדות [דהיינו שעושה בהן מלאכה כפירש"י] כאלו עובד עכו"ם. גם חייב לכבד חוה"מ במאכל ובמשתה וכסות נקיה שלא ינהג בהן מנהג חול. " שו"ע או"ח מ"ב תקל.

בעקבות פניות תושבים רבים אני שב ומפרסם דברים שנכתבו בעבר לגבי עובדי הישוב. לאנשים פרטיים היתרי המלאכה בחול המועד הרבה יותר דחוקים, והמלאכות המותרות מעטות יותר.

***

ימי חול המועד ניתנו כדי להידבק ביראתו ובאהבתו ולעסוק בתורתו התמימה. חול המועד אסור בקצת מלאכות ומותר במקצתן לפי צורך הענין, ולכן אין על הישוב להעסיק עובדים בקביעות בחול המועד.

עבודות מותרות, שלא ניתן לדחותן, יכולות להעשות באחת מהדרכים הבאות:

1. תושבי הישוב יבצעו עבודות אלו בהתנדבות.

2. יעשה זאת אדם הזקוק לכסף לצורך המועד (שיקבל את שכרו במועד).

3. העובדים הקבועים יעשו עבודות אלה בלבד.

שתי סיבות להתיר עבודות בישוב:

1. דבר האבד – דבר שאם לא יעשנו עתה יבוא לידי הפסד.

2. צרכי רבים – מלאכה הנעשית עבור הישוב והנושאת אופי מיוחד עקב כך. על פרנסי הציבור להקפיד לא להשאיר מלאכה כזו מראש לחול המועד.

דוגמאות למלאכות מותרות:

א. פינוי אשפה מהישוב.

ב. בדיקת עירוב

ג. טיפול שוטף בנושא השמירה בישוב

ד. הקלטת שיעורי תורה

ה. סידור ספסלים לצורך המועד.

ו. אפיה ומשלוח עוגות לחיילים

ז. השקאת גינות.

ח. שיחות טלפון.

ט.קבלת תשלומים מבעלי חוב שיש חשש שלא ישלמו אחרי המועד.

י. הפקדת כספים שהגיעו במועד אם חשבון הבנק של הישוב, חלילה, ביתרת חובה ומשלם ריבית יומית גבוהה.

דוגמאות למלאכות האסורות במועד:

א. עבודות חצרנות כמו צביעה, התקנת תאורה וכד'.

ב. שתילת צמחים, ניכוש עשבים בגינות הנוי. (בנוסף על איסור עבודת האדמה בשמיטה)

ג. ניהול חשבונות

ד. כתיבה ושליחת תזכורות מיסים וכד'.

ה. כתיבה והדפסת עלון, הדפסת מסמכים.

"בכלל צריכים לברוח מפני היתרים כאלו שיש בהם זלזול המועד" (ערוך השולחן). ראוי שלא לעשות בהם שום מלאכה ולא לפתוח החנויות לשם מסחר כי אם לצרכי מזון כמנהג אבותינו הקדושים. מועדי ה' הם מקראי קודש ועלינו לעסוק בהם בקודש: חציו לה' וחציו לכם להנאת הגוף. גם חציו לכם צריך להיות בדברים מרוממים את הנפש ולא בהבלי העולם הזה.

ראוי בימים אלו לעלות לירושלים, לבית המקדש, ולעסוק בלימוד תורה בשלוה.

אבנים  עתיקות

דברים אלו פורסמו ב"דף קשר" שנשלח לתושבים ולרוכשי הדירות בישוב, בחשון  – תשנ"ה.

ומתפרסמים כאן מחדש. 

                                                            בציפייה לגשמי ברכה,  הרב דוד לוי  

ותן טל ומטר לברכה

המים הם השפע שהקב"ה משפיע בעולמנו.

שני אופנים בהם יורדים המים לעולם – טל ומטר.

אם נתבונן נמצא הבדלים רבים ביניהם – שתי הנהגות שונות של הקב"ה להיטיב עם בריותיו.

הטל יורד כל השנה, יורד בעדינות, הכל נהנים ממנו – גם עוברי דרכים.

הגשם לעומתו יורד בחוזקה, עיתים הוא עלול לשבר. צריך אותו בזמן המתאים, במקום המתאים ובעוצמה המתאימים.

מהגשם לא כולם נהנים, יש מי שאינו רוצה בו בזמן שהוא יורד.

הגשם הוא ברכה גדולה. בלעדיו לא יגדלו ולא יצמחו דברים רבים.

אין לטל את הכוח שיש לגשם להצמיח, לגדל ולפתח את החיים, להרוות את העולם, את החי והצומח שבו. אולם ברכה זו עלולה להפוך לקללה אם לא תרד ותיקלט באופן הנכון. זוהי חשיבות תפילת הגשם "לברכה ולא לקללה" – שלא ירד, חלילה, גשם שהוא לקללה.

גם על הטל אנו מתפללים שירד לברכה. בחג הסוכות אנו מכוונים, בנענועי הלולב, לעצור טללים רעים שכן בכוחם של אלו להרקיב את התבואה. אך כשם שכוחו של הטל מוגבל כך גם כוחו לקלקל מצומצם – הוא עלול להרקיב אך אינו שובר.

כמו בטל ומטר, כך גם במהלכי החיים ובמהלכי הגאולה, יש שני סוגי פעולות:

זרימה קבועה ואיטית שיכולה להיות רעה או טובה כמו הטל.

זרימה פתאומית וחזקה שיכלה להיות לחיים או למוות כמו גשם.

העולם זקוק לשתי הנהגות אלו, לעיתים חשוב לשמור ולטפח בעדינות את הקיים ולפעמים רק התעוררות גדולה חזקה ופעילה יכולה לעורר צמיחה גדולה. הבדל נוסף בין שתי הנהגות אלו זהו הצורך בכלי כדי לקבל אותם. מהטל כולם נהנים בין אם התכוונת והתכוננת ובין אם לא. מהגשם, לעומתו, יכול ליהנות רק מי שהכין, מבעוד מועד כלי

קיבול מתאים. ללא כלי קיבול המים זורמים אל הים.

בימים אלו של בין טל למטר, אנו מתפללים שהגשם ירד לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למות, לרצון ולא לרזון. ימים בהם קראנו, בסיומה של תורה בברכתו של משה ליוסף "מבורכת השם ארצו ממגד שמים, מטל" ונקרא בקרוב "ויתן לך האלוקים מטל שמים ומשמני הארץ". נבקש גם אנו על עצמנו, על חיינו, שיהיו בנחת, כטל לברכה שהקשיים יקטנו והייסורים יבטלו. שנהנה מטללי ברכה ונתכונן לגשמי רצון.

נתברך בברכת השם היורדת כטל מהחרמון על הררי ציון

חג הסוכות שונה משאר הרגלים. הוא נקרא ה"חג" בסתם ובו אנו מתפללים ואומרים "זמן שמחתנו". (ולא זמן חרותנו, או זמן מתן תורתנו"). לא בכדי נקרא חג הסוכות בשמות אלו. בחג זה שותפה עמנו בשמחה כל הבריאה. הים לא נבקע, המצרים לא טבעו בים, הציפורים לא שתקו מלצייץ וכד'. ולא עוד אלא שכולם באים לחגוג עמנו.

אומות העולם באים לירושלים, ומביאים קורבנות הם מתברכים מבית המקדש כפי שאנו קוראים בהפטרת החג. הפרים עולים על המזבח פי עשרה מאשר בחג רגיל. הצומח, אשר בד"כ מועט חלקו בחגנו, מוצא כאן את מקומו גם בארבעת המינים, גם בסכך שעל הסוכה וגם במצוות ערבה שבמקדש. המים, מהדומם, קרבים על המזבח מה שאין כן בשאר השנה שאנו מקריבים רק חי וצומח (היין אומנם דומם אולם שלא כמים, מקורו בצומח). וכך כל הבריאה משתתפת בחגיגתנו.

מהו שלום ?  שלום בא מהמילה שלמות.

השלמות היא כאשר כל הפרטים משתלבים וחיים ביחד מבלי לטשטש את יחודו של כל פרט. הפרדה אינה שלום. השתלטות אחד על השני אינה שלום, אולי אין כאן מריבה כיון שהאחד נכנע מפני השני, אולם בודאי שאין כאן גם שלימות. הרמוניה. כמו תזמורת זו המנגינה של הטבע של ההויה. הפרדה לעולם לא יכולה להיות שלום. מתדיינים בתרבות ובדרך ארץ, תוך כבוד הדדי, ומגיעים לשילוב שבו כל אחד מרגיש את ההרמוניה. כמובן שיש מצבים שקולו של אחד נשמע יותר בתחום מסוים ואילו קולו של אחר בתחום אחר. דוגמא לכך בגוף האדם: האדם השלם כולל שתי ידים ושתי רגלים ושלמות היא רק בקיומם של אלו. אם הרגל תהיה יד לא יהיה האדם שלם. אם היד 'תקנא' ברגל או חלילה, תרצה להתחלף איתה, אין זה שלום. הרגל היא רגל והיד היא יד.

השלום מתחיל מחיי הפרט, מסובלנות לקבל את השני, ולהשאיר לו מרחב מחיה לצרכיו כך במשפחה, באומה, בעולם, בבריאה.

גם בחג הסוכות, כאשר אנו אוחזים בארבעת המינים עלינו להחזיקם כדרך גדילתם ואם לא כן אין אנו יוצאים ידי חובת מצוות נטילת לולב. לא ניתן למינים אלו להשתתף בשמחה כאשר ראשיהם למטה. זוהי כפיה, הכנעה שלהם. גם המים על המזבח ננסכים וזורמים באופן טבעי מלמעלה למטה. אחרת אין שלום. מה שמנוגד לטבע הנברא איננו שלום גם אם הנברא ההוא רק צומם או דומם וק"ו אם הנברא הוא אדם החושב ומרגיש שצריך שימצא יצמח ויגדל באופן גדילתו.

ההויה כולה מחוברת לבית המקדש.

מקום המקדש מכוון כנגד גן עדן שלמעלה שם גם גדלים הצמחים.

ישראל נשלחו לעולם להראות אורו של הקב"ה גם לאומות העולם. גם אומות העולם מתברכות, טבעי וטוב להם לינוק את כוחם מהקשר שלהם לעם ישראל ולבית המקדש.

נתפלל בנה ביתך כבתחילה והרם קרן ישראל עמך

חג שמח לכל בית ישראל

דוד לוי