נדגים זאת ע"י התבוננות בליל הסדר ובהגדה של פסח שהתקבלה במשך הדורות ומשמשת כבר אלפי שנים כבסיס לסיפור ביציאת מצרים:

עיקר סיפור יציאת מצרים מתחיל, בסדר ההגדה, אחרי שהבן שואל את אביו.

במשנה מופיעים אחר שאלות הבן דברי רבן גמליאל "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו". מסדרי ההגדה הוסיפו לפני כן שלש פסקאות :

            "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. …"

"מעשה ברבי אליעזר … שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית."

"אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. "ימי חייך" – הימים, "כל ימי חייך" – הלילות. וחכמים אומרים: " ימי חייך" – העולם הזה, "כל ימי חייך" – להביא לימות המשיח".

הפסקא הראשונה אכן עונה לשאלות הבן ומספרות ביציאת מצרים, אבל שתי הפסקאות שאחר  כן אינן עוסקות ביציאת מצרים.

מעשה ברבי אליעזר' אינה עונה לשאלות הבן אלא מתארת תיאור הסתורי תמוה על מפגש גדולי הדור בבני ברק וישיבתם שם בליל הסדר במקום חשוך ובנפרד מתלמידיהם.

'אמר רבי אלעזר בן עזריה' אינה עוסקת כלל בסיפור יציאת מצרים אלא בהזכרת יציאת מצרים. זו סוגיה הלכתית ממסכת ברכות ממנו לומדים על חובה מהתורה להזכיר את יציאת מצרים גם בלילות. חובה אותה אנו מקיימים בכל יום בקריאת פרשת ציצית שבקריאת שמע. מופיע שם  גם דעתם של חכמים לגבי הזכרת יציאת מצרים לעתיד לבוא.

מדוע הוסיפו חכמים שתי פרשיות אלו להגדה של פסח ?

נראה לומר שהכוונה, מיד בתחילת סיפור יציאת מצרים, בקיום מצוות 'והגדת לבנך', להרגיש שהדברים נוגעים לא רק לעבר אלא גם לנו היושבים בליל הסדר ומספרים וגם לעתיד לבוא.

פרשת מעשה ברבי אלעזר מתארת לנו כינוס מוסווה של חכמי הדור העוסק בגאולה בימיהם, בתכנונה ובקידומה.

דברי רבי אלעזר בן עזריה ובן זומא עוסקים בגאולה עתידית – להביא לימות המשיח.

כך בסדר ההגדה שאנו אומרים בליל הסדר, וכך עלינו לנהוג בכל חגי הגאולה העוברים עלינו – לאגור כוחות ולעסוק בתכנון ההתקדמות בימינו, מתוך צפיה והכנה לעתיד  – לימות המשיח.

מועדים לשמחה לגאולה שלימה

דוד לוי

רב הישוב

שלושים סוגי פירות

מנהג ב-טו בשבט לאכול מפירות הארץ, בעיקר מפירות ארץ ישראל.

כבר אדם הראשון, בגן עדן, נצטווה "מכל עץ הגן תאכל" – לאכול מפירות העצים שבגן עדן.

באכילת פירות ארץ ישראל אנו סופגים מקדושת הארץ. מסיבה זו, אחרי אכילת פירות משבעת המינים שגדלו בארץ ישראל, עלינו לברך 'על הארץ ועל פירותיה', ולהבדילם מפירות שלא גדלו בארץ ישראל ולא ספגו מקדושתה.

המהדרים משתדלים לאכול שלושים סוגי פירות שונים. המקור למנהג זה הוא בכתבי רבנו חיים ויטאל זצ"ל, תלמיד האר"י. הוא כותב שבארץ ישראל יש 30 סוגי פירות המתחלקים לשלוש קבוצות, לפי החלק שנאכל בהם:

1. עשרה מינים בהם אנו אוכלים גם את הקליפה וגם את הפרי שבתוכה, כנגד עולם הבריאה.
2. עשרה מינים בהם אנו אוכלים את הפרי, פרט לגרעין הקשה שבתוכו, כנגד היצירה.
3. עשרה מינים אותם אנו מקלפים ואוכלים את הפרי ללא הקליפה, כנגד עולם העשיה.

הקליפה – 'שומר' הפרי

לכל הפירות יש קליפה. בין אלו שאנו אוכלים את קליפתם ובין אלו שקליפתם אינה נאכלת. בלשון המשנה, במסכת עוקצין, הקליפה נקראת 'שומר' לפרי. הקליפה היא חלק ממנו לענין שיעור גודל הפרי, אותו אנו מודדים עם הקליפה, וגם לענין טומאת אוכלין -שאם השומר נטמא אז כל הפרי נטמא.הרמב"ם, בפירושו למשנה, מסביר שה'שומר' הוא משמר את הפרי כדי שיוכל לגדול ולהתפתח. בהמשך, לאחר שהפרי גדל והבשיל, מסתיים תפקיד השומר ובד"כ הקליפה, שהגנה על הפרי, מוסרת או נושרת (או הופכת לחלק מהפרי). והפרי יכול להצמיח עץ חדש. 

קליפה ופרי בגאולת ישראל

אנו, בעיקר בדורנו, דור של גאולה, רוצים לראות את השלמת הגאולה במהרה. לראות את משיח בן דוד מגיע בכל הדרו, ומקים את מלכות בית דוד. אצה לנו הדרך – שיגיע עכשיו !אלא שמתוך התבוננות בהופעת הפירות אנו יכולים להבין את התהליך. אנו יכולים להבין מדוע הגאולה והקמת המדינה צומחים ע"י אנשים שהפסיקו לפקוד את בתי הכנסת ולהתפלל ל'השיבה שופטינו כבראשונה' ולבנין בית המקדש.  טבע הפרי שהוא גדל כשהוא עטוף ומוגן בקליפה השומרת עליו. גם במהלך ההסתוריה של גאולת ישראל כך הדבר. מלכות ישראל שיש בה קדושה אלוקית פנימית, צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה.כך עם ישראל גדל כעם בתוך מלכות מצרים.כך משה רבנו, גואלם של ישראל, גדל בבית פרעה.כך דוד המלך מגיע מתמר וממואב.כך המשיח יושב בשערי רומי.כעת אנו בשלב של השלת הקליפה. להוציא בעדינות את הפרי מתוך קליפתו. הפרי הקדוש והעדין יצא מתוכה לבנין מלכות של קדושה ובנין בית המקדש, במהרה בימינו.