יום הזיכרון לשואה ולגבורה נועד להדגיש את הגבורה בחיי היהודים תחת שלטון הצורר. גבורה שבאה לידי ביטוי הן במאבק והן בהמשך הקיום בכלל, והקיום היהודי בפרט.
יום זה נקבע בקשר מסוים למרד גטו ורשה. מתכנני המרד, מתוך התנועות החלוציות השונות, בחרו בכוונה להתחיל את המרד בליל הסדר. גם אלו מביניהם שהיו רחוקים מקיום מצוות, הבינו היטב את המשמעות של ליל הסדר – לילה מיוחד לגאולה, כדברי חכמים 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל'. לכן יד ה' היתה שיום הזכרון הזה נקבע שבוע לפני יום הזכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות.
העצמאות, הגאולה מבקיעה מתוך החושך כדברי הנביא "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם" (ישעיה ט ו).
בימינו, בחמישים השנים האחרונות, נקראים אנו להביא אור גדול למדינת ישראל – אור התורה והמצוה, לכן אני רוצה להעלות היום על נס את הגבורה מהסוג האחר – גבורת קיום המצוות.
לאחרונה הלך מאתנו, בשיבה טובה, בגיל 96, שמואל שטרנברג ז"ל, אביהם של אנשי עשיה וחינוך ידועים ודגולים בחברתנו. בימיו האחרונים, בדקות בהם היה צלול, ביקש שיניחו לו תפילין. משהציעו לו לטעום דבר מה לפני כן – עמד על דעתו, שלמרות מצבו, קודם כל עליו להניח תפילין ואח"כ יוכל לאכול.
מאין שאב כוחות להקפדה זו ?
את שמואל תפסה מלחמת העולם בפולין כשהיה בן חמש עשרה. הוא ברח מזרחה והגיע רק עם אביו לסיביר – ארץ בה שורר קור עז ומגיע ל 50 מעלות מתחת לאפס. בחורף שורר שם חושך ברוב שעות היממה. למרות זאת שמואל הקפיד בכל יום, במשך ארבעת השנים ששהה שם, להניח תפילין בהיחבא. באותה חצי שעת אור הוא הצליח, מידי יום, להסתתר, להוציא את התפילין עליהם שמר בהיחבא, להניחם על אף הקור העז, לקפלם ולשוב לעבודה כאילו דבר לא קרה. מסירותו גדולה במיוחד כשלמרות כל הצרות, בידעו שכל משפחתו הושמדה, הוא ממשיך להקפיד לקיים דבר ה' – זו הלכה.
מסירות נפש זו על קיום מצוות מסבירה את הקשר העמוק שלו למצוות תפילין בערוב ימיו, ואת הזכות שצאצאיו, שלא יימנו מרוב, חיים כולם בארץ ישראל חיי תורה ומצוות.
ניקח אנו מעוצמתו, ומעוצמת יהודים רבים שכמותו, לקדש שם שמים בקיום תורה ומצוות בכל מחיר ובכל מצב.
דוד לוי
רב הישוב