בחג החרות, ביום השני של חג הפסח, אנו מצווים להביא לבית המקדש את קרבן העומר.

כפי שנאמר בתורה[1]: "והבאתם את עומר ראשית קצירכם … ממחרת השבת" –  ממחרת הפסח. לקרבן העומר לא הוגדר זמן ייחודי משל עצמו, אלא כל כולו המשך וסמיכות לקרבן הפסח. הקרבתו מתירה את אכילת וקצירת התבואה החדשה בישראל. מבחינה זו דומה הוא לביכורים המובאים לבית המקדש מחג השבועות, ולקרבן שתי הלחם הקרב אז.

קרבן העמר קרב בענין גדול. המשנה מתארת בפרטות כיצד מתכנסים כולם, לא רק להקרבת הקרבן אלא גם לקצירתו. לא מצאנו דבר דומה בקציר החיטים לקרבן שתי הלחם בשבועות. וגם בביכורים מתארת לנו המשנה כיצד כל אחד יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה. גם שם התיאור הוא נרחב רק בהבאת הקרבן לירושלים[2], ולא בקטיפתו.

בנוסף, קרבן העומר הוא הקרבן הקבוע היחידי הבא מן השעורים. השעורים הם מאכל בהמה, כפי שמסביר זאת רבן גמליאל בדבריו לגבי סוטה[3].

מה רומז לנו קרבן שעורים, מאכל בהמה בחג החירות, ימים בהם אנו מצווים להראות ולהרגיש כבני חורין ?

כדי להבין את חשיבות המיוחדת של קרבן העומר נתבונן בחג הפסח אליו הוא סמוך.  בחג הפסח אנו עסוקים ביציאת מצרים. ביציאת מצרים אנו רואים כיצד הקב"ה בא בדרך ניסים ומוציא את בני ישראל ממצרים. במה זכינו שהוציאנו ה' ממצרים ?

חז"ל מתארים לנו כיצד היינו שרויים במ"ט שערי טומאה. רק בערב היציאה ממצרים, לאחר תשע מכות למצריים והפסקת השעבוד, אנו מצויים בשתי מצוות לפני צאתנו ממצרים. אין בני ישראל יוצאים ממצרים בזכות מעשיהם[4] או דבקותם בתורה וכד' אלא אך ורק משום היותם בנים לקב"ה[5]. הוא מוציא אותם בזכות היותם מהעם הנבחר, מצאצאי אברהם אבינו.

המשנה[6] מתארת כיצד שלוחי בית דין קצרו את העומר – כאשר כל העיירות הסמוכות מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול. כאשר ליל הקצירה חל בשבת, היו הקוצרים שואלים שלוש פעמים: האם שבת היום ? האם לקצור בשבת ?, רק אחר כך היו קוצרים בשבת לעיני כל העם.

שלש פעמים שאלו על כל דבר ודבר וענו להם הין. כל כך למה ? מפני הביתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב.

מדוע כל כך חשוב להדגיש שקציר העומר דוחה שבת.

בדברים רבים אחרים אנו יודעים שמכשירי מצווה שניתן לעשותם בערב שבת אינם דוחים את השבת[7]. חכמים שהורו לנו שקציר העומר דוחה את השבת יכלו לצוות עלינו ל"מעט באיסורים", לקצור כמה שפחות, ובודאי שלא צריך לעשות מכך ענין גדול, אלא שכמו תקנות רבות אחרות, גם כאן תקנו חכמים "להוציא  מליבם של צדוקים[8]".

ננסה להבין מהי, ומתוך כך אולי נבין מדוע מאבק הצדוקים מתרכז ובולט בעיתוי קרבן העומר האם חשוב להביאו בסמיכות לחג הפסח.

הצדוקים טענו ש"ממחרת השבת" הכתוב בתורה הכוונה לשבת בראשית, או בלשוננו לשבת חול המועד. בכך הם ניתקו בעצם את הקשר בין הפסח לקרבן העומר.

מה עומד ביסוד המחלוקת הזו בין חכמים לצדוקים[9] מה החשש הגדול של חכמים שבגללו הם מוצאים לנכון לתקן זאת ?

כדי להבין נתבונן במחלוקת מרכזית נוספת בה חלקו הצדוקים על חכמים. מחלוקת העוסקת בהבאת קורבן התמיד[10]. הצדוקים היו אומרים שאדם יחיד מתנדב ומביא את קרבן ה"תמיד", ואילו חכמים סברו שחובה שיהיו כל קורבנות הציבור באין מתרומת הלשכה.

בשני הנושאים, הקשורים לקורבנות בבית המקדש, הצדוקים חולקים על חכמים במעמד היחיד מול מעמד עם ישראל. בקורבן התמיד הם סוברים שהקרבת קרבן התמיד אינה ענין שבו צריך להקפיד שכל ישראל יהיו שוים. אחד העשיר ואחד העני, אחד החכם ואחד התם, ואפילו אחד הצדיק ואחד הרשע כולם חלקם בקורבן התמיד שווה[11].

קרבן העומר, כקרבן שעורים, כמאכל בהמה, בה להראות לנו שגם מאכל הבהמה, שאין בה דעת, צריך לעלות על המזבח. ולא רק לעלות על המזבח אלא להיקצר בעסק גדול – להראות שגם מכשירי המצוה הם לפעמים מצווה בפני עצמה. בני ישראל, כאשר הקב"ה בא לגאול אותם ממצרים הם בבחינת בני בלי דעת של תורה, ובכל אופן הקב"ה גאלם. הקב"ה מוציא את כל ישראל ממצרים, חכם ותם, רשע ושאינו יודע לשאול, ורק מי שהוציא את עצמו מכלל ישראל לא היה ראוי לגאולה. כל אחד מישראל זכאי, מעצם היותו חלק מעם ישראל גם לחלק בקורבן התמיד וגם לגאולה. נראה לי שאת זה רוצה התורה ללמד אותנו בקביעת קורבן העומר בסמיכות ובתלות לחג הפסח. ולכן מתאים לומר על הצדוקים וממשיכי דרכם[12] "אילו היה במצרים לא היה נגאל".

אנו מתפללים לקב"ה –

 בין עושים רצונו של מקום ובין אין עושים רצונו של מקום

 יגאל אותנו ויראנו נפלאות כימי צאתנו ממצרים, ויותר מכך

---

[1] ויקרא כג יא

[2] יש כמובן הבדל בולט שקרבנות העומר ושתי הלחם הם קורבן ציבור בעוד שאת הביכורים מביא כל יחיד לבית המקדש.

[3] שכשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה שעורים שהם מאכל בהמה.

[4] אמנם כמה ימים לפני היציאה ממצרים הם מצווים בשתי מצוות: ברית מילה וקורבן פסח.

[5] גם הדימוי לבנים מתאים כאן במיוחד שהרי ההורים חפצים בבנים ומרגישים אחריות להם, אבל לבנים אינם בחירה להיולד להורה זה או לאחר.

[6] מסכת מנחות פרק י משנה ג

[7] דוגמא בולטת לכך היא קרבן פסח כאשר ערב פסח חל בשבת, שם נאמר במשנה, שאין הבאתו וחתיכת יבלתו דוחים את השבת.

[8] צדוק וביתוס שני תלמידים ששנו ופירשו היו. הם הטיפו להנאות העולם הזה. ומתלמדיהם יצאו שתי כתות: הצדוקים והביתוסים.

צדוק וביתוס שני תלמידים ששנו ופירשו היו. הם הטיפו להנאות העולם הזה. ומתלמדיהם יצאו שתי כתות: הצדוקים והביתוסים.

[9] לצדוקים היו כנראה מניעים חומריים כמו אותו זקן המוזכר בגמרא במסכת מנחות שמשה רבנו רצה לתת לבני ישראל שני ימי תענוג רצופים בחג השבועות ולכן קבע את העומר ממחרת השבת.

[10] תלמוד בבלי מנחות דף סה:

[11] כולם נותנים בשווה ל"מחצית השקל" – ממנה ורק מממנה קונים את קורבנות התמידים והמוספים (והעומר בכלל זה). לכך אפילו מקפידים שלא לערב שקלי שנה זו עם שקלי שנה אחרת.

[12] א. קורמן בספרו זרמים וכתות ביהדות: כתב מר רוזן "חזרנו על דברי ימי ישראל ולא מצינו יצירה, בספרות ובתרבות, שהחילוניים יצרוה והנחילוה לבניהם אחריהם. בדוק ולא תמצא נכס לאומי, או קנין בעל ערך לדורות, שחותם של חילוניות טבוע עליהם." וממשיך ומסביר: "הסיבה לכך פשוטה: לא היה להם מה להנחיל לדורות הבאים. משפרשו מהתורה, היה עיקר מאוויים לפרוק את עולה מעליהם. דבר זה אמור גם לגבי אלה שהתיימרו לטעון שממשיכים הם, כביכול, לקיים את התורה בדרך שונה משל בעלי המסורת הפרושים" – חשוב שנזכור  היטב דברים אלו כאשר בכל דור קמים עלינו לכלותנו לא רק אויבים מבחוץ אלא גם משטינים מבפנים.

תלמידי רבי עקיבא

אני רוצה לשאול שאלה בנושא תלמידיו של רבי עקיבא והשאלה היא כזו:למה אנו מתאבלים בימים של ספירת העומר על 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא כל כך הרבה זמן, אבל על 6 מיליון יהודים שנרצחו בשואה אנו מתאבלים רק יום אחד?

תשובה

1. ימי זכרון בעם ישראל נקבעו אך ורק לצורך. לדוגמא, מצוות זכירת עמלק מטרתה לקיים מצוות מחיית עמלק.

2. את ששת מיליוני היהודים אנו מזכירים כדי להבין שהם היו חלק מהקמת המדינה,  ולכן את יום הזיכרון לשואה ולגבורה אנו מציינים שבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל.

אמנם הרבנות הראשית תיקנה יום זיכרון אחר, אבל קבעה אותו בצום עשרה בטבת יום בו החל המצור על ירושלים, ולא הוסיפה יום זיכרון מיוחד. יום זה נקבע כיום יארצייט כלל לאמירת קדיש לאלה שתאריך מותם אינו ידוע.

3. מות תלמידי רבי עקיבא הוא חורבן לאומי, כמו רצח גדליה בן אחיקם בסוף בית ראשון. ברצח גדליה החל שלב חמור יותר בחורבן הבית – פיזור שארית הפליטה מעם ישראל. כך גם תלמידי ר"ע היה שלב בחורבן עולם התורה, מתוך שלא נהגו כבוד זה בזה. עיקר תפקידנו בימים אלו להוסיף רצינות וכבוד הדדי, כדי לתקן זאת.

4. אני מצרף כאן תשובה דומה שעניתי על גל עד:

היכן קבורים תלמידי ר´ עקיבא? בכל זאת 24,000 ראוי שיהיה להם איזשהו אזכור גל עד או קבר לזיכרון ?

תשובה

מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, נהג לומר שהם מתו במלחמה נגד הרומאים בהיותם חיילי בר כוכבא.[ניתן לעיין בשיחותיו – מועדים ח"ב]

אנו יודעים על הרוגי ביתר שלא נתנו לקבורה זמן מה. הברכה הרביעית בברכת המזון, ברכת הטוב והמיטיב, נתקנה על ידי רבן גמליאל ביבנה באותה תקופה. ואין אזכור וגל עד גדול מכך שכל ישראל מזכירים זאת כמה פעמים ביום. [טור, שו"ע סימן קפט]

באופן כללי לימדו אותנו חז"ל שלא עושים ´נפשות´ [=גלעד, מצבה] לצדיקים … מנהג או מחשבה על בנין על קבר וכד´ אינם בהכרח תואמות לאותה תקופה ואולי גם לא לרוח היהדות. בכל מקרה ברור שהרומאים לא היו מאפשרים גלעד כזה.

רבי עקיבא

רציתי לשאול האם רבי עקיבא היה נשוי לאישה לפני רחל? אם כן, מה קרה לה? איפה נעלמה בעת נישואיו לרחל? והאם היו לו בנים ובנות הן מאישה אחרת (אם היתה לו) והן מרחל?

תשובה

לפי המסופר ב´שאילתות´ רבי עקיבא היה זה שהלך לעבוד בדרום וחזר לביתו ריקם לאחר כמה שנים משום שהמעביד נדר את רכושו {שבת קכז ומופיע גם ב´כה עשו חכמינו´}לפי זה הוא היה נשוי והתאלמן מאשתו הראשונה. היה להם לפחות בן אחד בשם רבי יהושע.

מאשתו השניה – רחל – היו לו בנים ונראה שהליכתו ללמוד היתה לאחר לידתם.

להלן פרטי הסיפור מתוך הגמרא ובסופו הסבר קצר –

"תנו רבנן: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות.

ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות.

אמר לו: תן לי פירות. – אמר לו: אין לי.

– תן לי קרקע. – אין לי.

– תן לי בהמה. – אין לי.

תן לי כרים וכסתות. – אין לי.

הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש.

לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו.

אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו.

אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? – אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן.

– ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני?

– אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים.

– בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? – אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא.

– ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? – אמרתי שמא אינן מעושרות.

– ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? – אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים.

– אמר ליה: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות – המקום ידין אותך לזכות.

הסבר מה זה נדר:

נדר הוא שאדם מקדיש את נכסיו ומתחייב לתת אותם למטרה מסוימת (צדקה, בית המקדש וכד'). מאותו רגע חפציו אינם שלו ואין לו רשות להשתמש בהם כלל.  עד שיפדה אותם (=יקנה אותם מחדש), או עד שיתירו לו את הנדר (במקרים בהם ניתן להתיר את הנדר או שמותר לפדות).

לאחת הדעות האדם שירד מהגליל לעבוד במשך 3 שנים הוא רבי עקיבא.

רבי עקיבא ורחל

זוהי אינה שאלה הלכתית אך היא מציקה לי זמן רב. רציתי לדעת איך רבי עקיבא יכל להיעדר מביתו כ"כ הרבה שנים. האם אין הלכה האומרת שתלמיד חכם חייב לבוא לביתו לפחות פעם בשנה?

תשובה

שלום וברכה,

אין הלכה כזו אלא הכל תלוי בהסכמת אשתו.

לפי הידוע לנו, לאחר שנולדו להם ילדים, הלך רבי עקיבא ללמוד תורה וחכמים מספרים שהוא חזר אחרי 12 שנה ושמע שהשכנות משוחחות עם אשתו והיא אומרת שמצידה יישאר עוד 12 שנה ואז רבי עקיבא חוזר וממשיך ללמוד.

אנו לומדים מזה – שצריך לוודא שהסכמת האשה היא בלב שלם.

וכן שלא דומים 12 שנה ועוד 12 ל 24 כמו ששעתיים רצופות של לימוד אינם פוריים כמו שעה ועוד שעה עם הפסקה בינהם.

אשרי מי שזכתה לכך שכל תורת ישראל תבנה בזכותה. {הרב צבי-יהודה נהג להדגיש את דברי חז"ל שרוב התורה שבעל פה שבידינו היא מחמשת תלמידי רבי עקיבא}.

ספירת העומר-איסורים

1.האם מותר לי ללבוש בספירת העומר חולצות תלבושת מאחותי-מה שהיא לא רוצה? לי הן חדשות… .

ומה עם חולצות תלבושת שלי-שלפני המון זמן השנה לבשתי אותן,ואז היה חורף ולא כל כך התייחסו לזה,גם כשהיו ימים קיציים.

ומה עם חולצה שקניתי מלפני המון זמן ואל לבשתי עד עכשיו? או בגד שלבשתי פעם אחת או פעמיים? גרביונים-שקנו ולא גרבו-מותר בספירת העומר?

2. מתי יש לברך על בגד חדש שהחיינו? ועל כלים?

ולמדוד אותן רק?

3.האם אסור לקנות נעלי קיץ?

4.עד מתי כל זה אסור?

5. מדוע נוהגים מנהגים כאלה-אני יודעת. אבל הבעיה היא-שחלק מהבנות באולפנא שלי שומעות מוזיקה בקול וחלק לא. ואז נוצרת פה שנאת חינם של צעקות אחת על השנייה-"לא תגידי לי מה לעשות!","את גורמת לי לשמוע מוזיקה  ואסור!,לפחות תכבדי". -אז-מה זה שווה?!

גם בבית,כששומעים מוזיקה -אחי שומעים ואני לא. איך לנהוג?

6. שעון מעורר/צלצול לפאפון-האם אסור שיהיה שיר?

7. התחלה של תוכנית/מנגינה בה-איך לנהוג?

8. אם אני נקלעת למצב של שמיעת מוזיקה-האם לא להנות ממנה?

9. שירים עצובים,או שירים שמרגיעים את הנשמה-מותר?

תשובה

ראשית חג שמח. ימי ספירת העומר הם ביסודם ימים שמחים שבגלל שנאת חינם וצרות אחרות הפכו לימים בהם נמנעים משמחה. בכל מקרה החשוב ביותר בימים אלו זה להרבות אהבה ואהבת חינם ולהתרחק מחלוקת כלשהו.

בכלל יראת שמים נמדדת גם כאשר אדם מעביר על מידותיו, סבלן ומאיר פנים לבריות שמסביבו.

לשאלותיך:

1. מותר ללבוש את כל מה שכתבת.

2. על בגד חדש מברכים 'שהחיינו' כאשר הוא חדש עבורי ושמחים בקניות וכך גם על כלים חדשים. [לא מברכים על דברים פשוטים כמו גרביים וכד', ולפעמים גם ביחס לאדם ולכן נראה לי שבגד מאחותך אינו חשוב לברך עליו אלא אם ציפית לו] אותן הדין לגבי כלים כאשר לגבי כלים משפחתיים, כמו רהיטים, מברכים 'הטוב והמיטיב'.

לא מברכים על נעלים ובגדי עור שלעשייתם נאלצנו להרוג בעלי חיים.

לא מברכים במדידת הבגד.

בספירת העומר אם צריך מחדשים בגדים בשבתות, אלא אם הם צורך דחוף מאד ואז מחדשים גם ביום חול.

בגדים מהודרים מחדשים בחגים וכד'.

3. מותר לקנות נעלי קיץ ונהוג לחדש אותם בשבת.

4. יש מספר שיטות עד מתי זה אסור ותוכלי למצוא אותם במסורת משפחתך או בספרי הלכה.

5. נוהגים במנהגים אלו משום שבאותה תקופה מתו תלמידי רבי עקיבא, אמנם יתכן שמתו במלחמה אבל סיבת מותם היא שלא נהגו כבוד זה בזה [לא ח"ו שציערו אחד את השני אלא 'רק' לא נהגו כבוד]

הבעיה שבנות באולפנא ואחים בבית שומעים זו אינה הבעיה שלך. את לא צריכה להגיד לאף אחת מה לעשות ולא להתערב במנהגיה. זה לא משנה אם היא גורמת לך לשמוע מוסיקה – בתגובתך את לא מתקנת את החטא ש'לא נהגו כבוד זה בזה' ואולי להיפך. פשוט התעלמי באופן שלא ירגישו שאת מתעלמת מזה. העיקר בימים אלו הוא להוסיף כבוד זה לזה, ויכוחים כפי שאת מתארת אינם כבוד זה לזה.

6-7. מותר.

8. נכון.

9. גם שיר עצוב ראוי להימנע, ואם צריך להירגע או ביום הזכרון – מותר.

לג בעומר – הילולא של רבי שמעון

יום לג בעומר, לפי המסורת, הוא יום פטירת רבי שמעון בר יוחאי. ביום בו הסתלקה נשמתו  התמלא העולם אור גדול של שמחה בזכות הסודות שגילה לבניו*. לכן ראוי ביום זה ללמד את שבחי רשב"י המפוזרים בזוהר ובאדרא זוטא. יש שנהגו גם להדליק נרות, ובהמשך-גם מדורות לכבודו. בחסידויות אחדות הפכו זאת ליום שמחה.

אמנם כבר מימי הגאונים** נהגו בימי ספירת העומר שלא לישא אישה, לא להסתפר, לא לערוך ריקודים ומחולות וכד'. אך לדעת הרמ"א מפסיקים את האבלות ביום לג בעומר, מרבים בו קצת שמחה***, וחוזרים להמשך ימי האבלות.

סיכום

1. ביום לג בעומר יש ענין גדול לעסוק בתורתו של רבי שמעון בר יוחאי. במשנה בגמרא במדרשים ובזוהר – כל אחד לפי כוחו והלימוד המתאים לו.
2. מנהג ישראל להדליק מדורה לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי****.
3. ביום זה מפסיקים את מנהגי האבלות ולכן ראוי שהמדורה תכלול גם שירי קודש.
4. רבי שמעון בר יוחאי נודע במסירותו ללימוד תורה ולכן נכון לעסוק במדורה לכבודו גם בדברי תורה.
5. כמובן שיש להדליק אותה בגדרי ההלכה והצניעות הראויים.
6. המהדרין מקפידים שהמדורה תהיה רק 'לכבודו' ולא להשתמש בה לצליה וכד'. אם רוצים אז  עושים זאת בנפרד. 

בברכה שנזכה לגאולה שלימה ולהתבסם מתורתו של רבי שמעון בר יוחאי

דוד   לוי   

*וכששקעה השמש יצאה נשמתו.

**מנהגי האבלות הללו קודמים במאות רבות של שנים לנוהג של הדלקת מדורות ושמחה בל"ג בעומר.

***אנו רואים שגם הספרדים אשר נוהגים מנהגי אבלות עד לד בעומר – חוגגים בלג בעומר, כנראה רק לכבודו של רשב"י.

****הרוצים להדליק בישוב, ישתדלו ללכת בדרכם של לוחמי בר כוכבא ותלמידי רבי עקיבא, לקלוט מעט מתחושת החרות שלהם ולהדליק מדורות במקומות מחוץ לישוב כך שנוכל לנצל זאת להגביר את את נוכחותינו בכל מקום ובכל זמן.     

יום העצמאות בספירת העומר

שלום כבוד הרב,

אם ישנה גמרא האומרת בפירוש שרק סנהדרין יכולים לשנות את גזירות חכמים, איך ייתכן שיום העצמאות נחגג בשמחה גדולה בעיצומם של ימי ספירת העומר, שאת האבלות בימים אלה קבעו חכמים? מהיכן ההיתר? אני מבינה את גודל הנס ואת גודל השמחה אבל איך אפשר לקבוע בתוך ימי האבל יום חג אם חכמים גזרו אחרת? ולמה אי אפשר לדחות את השמחה על הקמת המדינה ועל הנס הגדול שנעשה לנו לאחר ספירת העומר?

תודה רבה מראש, מועדים לשמחה!

תשובה

שלום לך

החובה להודות ולומר הלל על הנס היא מהתורה או מתקנת נביאים וקודמת בחשיבותה (וגם בזמנה) לגזירת החורבן.

לכן חובה זו דוחה את מנהגי האבלות להם כח רק מדין 'מנהג'.

ההלל הגדול ביום העצמאות הוא גם על הנצחון מאויבנו שאלמלא היתה מוקמת המדינה ספק אם היה קורה. לכן (ומסיבות נוספות) הוא נקבע ביום הקמת המדינה.

לדעות מסוימות מתקופת ה'גאונים' – מותם של תלמידי רבי עקיבא היה במלחמה כנגד הרומאים. לדעה זו יום העצמאות הוא המשך ישיר של פעולתם. הם נלחמו וזכו בעצמאות ישראל שנמשכה מספר שנים, ואנו ממשיכי דרכם ותפקידם, זכינו בעצמאות של שישים ושתים שנה, כן ירבו. לפי זה מתאים ביותר שהקב"ה שלח לנו את עצמאות המדינה ואת שחרור ירושלים דוקא בימים אלו בהם מתו תלמידי רבי עקיבא הלוחמים ברומאים.

בברכה דוד לוי

הערות נוספות:

1. לא צריך סנהדרין אלא בית דין גדול בחכמה ובמנין, גם זה לא נדרש לכל גזירה.

2. מנהגי אבלות בספירת העומר אינם גזירה אלא מנהגים מאוחרים של חלק מקהילות ישראל ובודאי לא נקבעו לא ע"י הסנהדרין ולא ע"י בתי דין של כל ישראל.

3. שאלתך מנוסחת בחוסר כבוד כלפי הרבנים הראשיים לישראל ומועצת הרבנות הראשית שקבעו זאת. כל ענין אבלות ספירת העומר היא על חוסר כבוד בתלמידי חכמים ולכן עיקר התיקון הוא על ידי יותר כבוד לתלמידי חכמים (בדגש על אלו שאינם מ'החוג שלך') וזה בודאי קודם לכל מנהג אבלות אחר.

תספורת ביום העצמאות

אני מעוניין להסתפר לכבוד ערב יום העצמאות ביום שני,

הבעיה שהמספרה נסגרת בשעה 18-19 שזה לפני שקיעה,

האם מותר לי להסתפר למרות שעדיין יום?

תשובה

לכבוד שבת מסתפרים בערב שבת ולכבוד יום העצמאות מסתפרים בערב יום העצמאות.

לכן הדרך הנכונה היא להסתפר ביום שני אחרי הצהרים.

מועדים לשמחה לגאולה שלימה דוד לוי

'חיוב' לאבל ביום העצמאות

שלום לכבוד הרב,

האם אבל אשכנזי בשנה ראשונה על אביו ביום העצמאות עובר לפני התיבה?

כמו כן מה הדין לגבי אמירת הלל לאבל שכזה?

והאם אבל כזה רשאי לחגוג בערב יום העצמאות ולמחרתו עם כל המשפחה?

תשובה

ברכת ה' עליך – תנוחמו מן השמים

1. ראוי שלא יעבור לפני התיבה, לפחות לא בתפילת שחרית וערבית.

2. יאמר הלל בברכה כמו בחנוכה.

3. יחגוג כרגיל.

בבנין ציון וירושלים ובתפארת מדינת ישראל תנוחמו

דוד לוי

שירים בעצמאות

שלום לכבוד הרב,

רציתי בקשה לשאול אם אני לא שומעת שירים בימי ספירת העומר מותר לי מחר בערב (ערב יום העצמאות) ויום חמישי שזה יום העצמאות ללכת ליהנות, לבלות, ללכת להופעות של זמרים?

תשובה

מצוה ויום עצמאות שמח

דוד לוי