אנו מודים לכם מקרב לב על תרומתכם לבית המדרש 'ארץ חפץ'.

בימים אלו אנו נקראים להרים את הדגל – דגל המדינה היהודית, ודגל התורה בחיי הישוב הציבוריים.

באנו לכאן להקים את מדינת ישראל שהיא יסוד כסא ה' בעולם.

הנצי"ב בפירושו לתורה[1] על פרשת 'קדש לי כל בכור'[2], מסביר שבני ישראל יצאו ממצרים 'על צבאותם', היינו לא כצאת עבדים פרטיים לחרות, שכל אחד הוא איש בפני עצמו ופונה לדרכו. עם ישראל יצא 'לצבאותם' להיות ישראל עם אחד מלוכד למטרה אחת בדומה לצבא ולכן הקב"ה כתב בתורה שיצאנו 'לצבאותם', לתכלית אחת.

בהמשך דבריו מסביר הנצי"ב שלכל אומה בפני עצמה אין קיום ללא תנאים אלו:

1. יש לאומה כח הנהגה לעמוד נגד הפוגעים בה מבחוץ.
2. יש לאומה כח הנהגה לעמוד נגד הריסות הדעות שבקרבה. הריסות שמחריבות כל ברכה באומה, ומדכאות פעולות אמיצות הדרושות לה.

כך גם מדינתנו[3] אינה יכולה להתקיים אלא בעזרת הנהגה חזקה, שתוכל ללחום נגד האויבים מבחוץ, ולבלום את הדעות החפצות לבטל את מטרתה מבפנים.

עדים אנו לאחרונה בתופעה המתפשטת ומחלחלת גם בקרבנו – שלציונות אין קשר עם הדת. הולך ומשתלט עלינו שיח פרגמטי של 'חיה ותן לחיות', ה'ציבור שומר המצוות ישתלב בכל מקום'[4], 'ימחל למען ה'שלום'[5], וכד'. אלא שאין לנו רשות למחול על נשמת אפינו – הקמת מדינה בה החיים הציבוריים יהיו על פי התורה. מדינה שתהיה בסיס לבנין בית המקדש השלישי ולגאולה שלימה, גאולה שבאה על ידינו קמעא קמעא , שלב אחרי שלב.

הדרך היא בנחת ובסבלנות, אך כל הזמן עלינו לשאוף קדימה ולמעלה.

לכולנו, לכל אחד ואחד מאיתנו, אחריות על עם ישראל[6], על התורה ועל כבוד התורה. הכלל הזה שהנחה את אבותינו[7], עלינו להרים אותו בעוז ובגאון על כל פעולה ומעשה שלנו. הבהירות, החדות, הנאמנות והמסירות שלנו למטרה, הם תנאי הכרחי כדי להיות שותפים עם אל ולהגיע אליה, אם במהרה ואם קמעא קמעא.

נשתדל בימים אלו שבין גאולה לגאולה, בין גאולת פורים לגאולה מצרים, להרים ולרומם את כולנו אל המדינה היהודית.

תפקידנו בבית המדרש, להאיר ולחזק את גבורת דורנו כהמשך של תלמידי רבי עקיבא המביאים את חירות ישראל מתוך ישיבה בעומקה של ההלכה.

בתרומתכם אתם שותפים לנו בכך, ואנו מודים לכם על כך.

אנו מאחלים לכם ולכל ישראל גאולה שלמה במהרה

הרב     דוד לוי                           דניאל הר אבן

[1] שמות יג ב.

[2] פרשיה שאנו בכל יום מצמידים לגופנו בהנחת תפילין. ביד – כנגד המעשה, ובראש – כנגד המחשבה.

[3] נכתב במגילת העצמאות "אָנוּ מַכְרִיזִים בָזאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְאֶרֶץ יִשְרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְרָאֵל".

[4] גם במחיר ויתור על עקרונותיו.

[5] השלום הוא שמו של הקב"ה – אנו נתבעים לרומם אותו ולשים אותו בראש מעינינו. בנו לכאן להקים בארץ ישראל (כולה) את מדינת היהודים.

[6] על ישוב ארץ ישראל אמר הרב צבי יהודה זצ"ל: "ארץ ישראל בלי חינוך בשביל מה צריך את ארץ ישראל".

[7] מראשי הציונות הדתית לפני כמאה וחמישים שנה, ועד מקימי הישוב שלנו.